בערב חג הפסח התדפק יהודי על דלתו של הרב מבריסק ושאלה בפיו: "אין לי כסף לקנות יין לארבע כוסות, האם אני יכול לשתות ארבע כוסות של חלב במקום יין?"
במקום לענות על שאלתו הוציא הרב מכיסו סכום כסף גדול ונתן לו: "שיהיה לך כסף לקנות גם בשר וגם יין לכבוד החג".
אחרי שיצא האיש לדרכו, באה הרבנית ושאלה: "למה נתת לו כל כך הרבה? הרי בשביל לקנות יין היית יכול לתת לו חצי ממה שנתת לו?!"
אמר הרב: "אם הוא רוצה לשתות חלב בליל הסדר במקום יין, אני מניח שגם כסף לקנות בשר לחג אין לו. אני לא חושב שיהודי כמוהו תכנן לאכול בשר וחלב יחד. לכן נתתי לו כסף לקנות גם בשר".
*
יש ביטוי שחוזר על עצמו שוב ושוב בפרשה זו, בכל הקשור להקמת המשכן נדרשת – "חָכְמַת לֵב".
ומהי חוכמת הלב?!
בדרך כלל אנחנו מייחסים את החוכמה אל השכל, המוח, שם מתבצע תהליך החשיבה הלוגי. ואילו את הלב אנחנו משאירים לעניינים שברגש.
*
'חוכמת לב' עמוקה יותר ופנימית יותר מ'חוכמת השכל'.
השכל מסוגל להתחבר היטב לעולם החיצוני, לנתח אותו, לחקור אותו וגם להבין אותו ברמה מסוימת.
ולכן השכל שייך יותר לממד הארצי שיש בתוכנו, לחלקים הגשמיים שצריכים להתנהל בתוך המציאות הרגילה בעולם.
אבל הלב יודע להרגיש ולהבין את העולם הפנימי יותר שבתוכנו, עולם שהשכל לא ממש מסוגל להבין ולנתח. זהו עולם ששייך יותר לנשמה שלנו, עולם רוחני שהוא מעל לשכל ולהיגיון הרגיל, הוא הרבה יותר מהותי ועמוק. הוא ה"לב" של המציאות החיצונית, כלומר הוא מהות המציאות.
*
'חוכמת הלב' היא החוכמה שיודעת לחבר בין העולם החיצוני לעולם הפנימי, בין הרוחניות לבין הגשמיות.
בעזרת הפעלה של 'חוכמת הלב' אנחנו מסוגלים להתבונן במה שקורה סביבנו בצורה יסודית יותר. לא להיתקע רק עם השכל הקר והמוגבל, אלא להביא גם את הלב שלנו פנימה. להרגיש את הדברים באמת, להבחין בממד עמוק יותר של המציאות, לקרוא את מה שיש בין המילים והשורות…
ובעיקר – להתחבר אחד אל רעהו, להרגיש את העולם הפנימי של הזולת גם בדברים דקים מאוד, להיות ער וקשוב לניואנסים הקטנים. ולנסות להגיע עם הלב שלנו עד הלב שלו.
*
ולכן, חוכמת הלב קשורה לבניית המשכן, מפני שזוהי הדרך לבנות משכן, מקום שבו יכול האור העליון לשכון גם בארץ. חוכמה שיש איתה גם לב – מביאה אור גדול.
