תיכון קרופטון היוקרתי
שבוונקובר – קנדה לא היה עוד סתם תיכון רגיל. למדו בו ילדיהם של האנשים העשירים ביותר באזור ועבדו בו המורים המקצועיים ביותר. בתמורה לסכומי הכסף הגבוהים ששילמו ההורים, התלמידים זכו לטובי אנשי ההוראה בכל מקצועות הלימוד, מה שהבטיח להם ציונים גבוהים ביותר ומסלול מהיר לאוניברסיטאות הטובות ביותר.
כיתה אחת הייתה בתיכון קרופטון, שלתלמידים בה היה קשה יותר מהתלמידים האחרים. הם היו לומדים מספר שיעורים כפול ועדיין בקושי הצליחו לעבור את הבחינות. להורים שלהם זה לא התאים. לדעתם, כיוון שהם משלמים סכומי עתק לבית הספר, הבן שלהם חייב לסיים בהצטיינות ולא קיימת שום אפשרות אחרת. ההורים היו נחושים בדעתם שללא ציונים גבוהים ילדיהם לא יוכלו להצליח בחיים.
המורים בקרופטון כמעט ואמרו נואש מהניסיונות העקרים לגרום לקבוצת התלמידים הזאת להצליח. התלמידים ניסו לצאת מהשיעורים בכל דרך אפשרית, הפסיקו ללמוד למבחנים וכבר השלימו עם העובדה שציונים גבוהים – כבר לא יהיו להם. ההנהלה הבינה שהיא חייבת לנקוט בצעד שיוביל לשינוי, אחרת מהר מאוד היא תמצא את עצמה בעימות חזיתי מול ההורים הכועסים. מנהל בית הספר הזמין את אדוארד כץ, פרופסור מפורסם להוראה מארצות הברית, על מנת לנסות לפתור את המורכבות שבכיתה הזאת. אדוארד היה התקווה האחרונה של בית הספר, מאחר שהצוות הלימודי כבר עשה ככל שביכולתו.
כשהגיע אדוארד, הוא התקבל בסבר פנים יפות והודו לו רבות על שהגיע. ממבטיהם הוא הבין היטב עד כמה הם זקוקים לעזרתו. הוא לא השתהה ומיהר לשבת לשיחה עם צוות המורים, הם סיפרו לו סיפורים רבים על הצלחתם המטאורית של מרבית התלמידים בבית הספר, אך לכיתה המיוחדת הזאת – לא נמצא שום פתרון. "ניסיתם ללמד אותם בקבוצות קטנות? אולי בלימודי ערב?" התעניין אדוארד. "כן", נאנחו המורים בייאוש: "בקבוצות קטנות הם השתעממו מהר, ובלימודי הערב הם פשוט היו עייפים". המורים המשיכו למנות בפני הפרופסור שיטות לימוד ייחודיות נוספות שבהן נעזרו. "אבל למרות כל המאמצים שום שיטה חינוכית לא הועילה…"
לאחר שעות רבות של שיח מעמיק, אדוארד חתם את הפגישות עם הצוות במסקנה נחרצת. "הבנתי את מה שאתם אומרים. בשיחה אתכם, לצערי, לא יימצא הפתרון. אני צריך להיכנס לכיתה הזו בעצמי ולהרגיש את התלמידים".
למחרת בבוקר הגיע הפרופסור לתיכון קרופטון כשהוא נחוש למצוא את הפתרון, היה לו רעיון מסוים בראש שהוא רצה לבדוק אותו. "בוקר טוב!" אמר בקול רם ולבבי כשנכנס לראשונה לכיתה המדוברת. התלמידים הביטו בו במבט ספק משועמם – ספק סקרן. "הנה עוד אחד שמנסה לקחת אותנו כפרויקט", לחש בייאוש אחד התלמידים לחברו. "הם לא מבינים שאנחנו לא נועדנו ללמוד, אנחנו מיצינו כאן!" ענה לו החבר.
אדוארד החל ללמד אותם על המהפכה הצרפתית. הוא ידע שזה לא יעניין אותם במיוחד, אבל הוא רצה לראות כיצד הם מתנהלים בתור כיתה. הוא כתב פסקה על הלוח וביקש מכל התלמידים שיעתיקו אותה למחברותיהם. אחד התלמידים תלש דף מהמחברת בעצבנות, וניסה לקלוע אותו לפח שהיה רחוק ממנו והצליח. "וואו, אתה צלף מעולה!" מיהר להחמיא לו אדוארד. "אתה משחק כדורסל?" הוסיף לשאול. התלמיד התפלא שהמורה לא נזף בו אלא החמיא לו על הקליעה, השיב במבט מתפלא: "כן, אני בקבוצת כדורסל". התלמידים המשיכו להעתיק כשאדוארד מטייל בכיתה ביניהם, תוך כדי סיבוב הוא הבחין בתלמיד שכתב היד שלו מסודר ויפה ומיהר להחמיא לו על כך. תלמיד אחר שסיים להעתיק ראשון, התחיל לשיר מתוך שעמום ואדוארד החמיא לו על הקול שלו ועל בחירת השיר המוצלחת.
מיותר לציין, שהתלמידים היו המומים מהמורה החייזר שנשלח ללמד אותם. הוא מחמיא להם על דברים ששאר המורים כועסים עליהם, שואל שאלות על חייהם האישיים ומעריך אותם על דברים שכולם לפניו ראו כשוליים.
בשיעור הבא התלמידים כבר באו כדי להקשיב לדבריו של המורה, הם לא הביטו בו במבט משועמם ואפילו שאלו מדי פעם שאלות. הם המשיכו ליהנות מהפרגונים שהרעיף עליהם המורה החדש ופתאום הרגישו, שאולי יש להם עוד תקווה להצליח בלימודים.
לאחר השיעור השני אדוארד כבר הבין שהוא צדק בדרך החשיבה שלו. הוא ידע שהמפתח כרגע נמצא בתמיכה שיקבלו התלמידים ורצה שהם יקבלו אותה גם מהאנשים החשובים להם ביותר – ההורים שלהם. הוא צלצל לכל אחד מהורי התלמידים וביקש מהם שיפרגנו לילדיהם בבית, כמה שיותר, ללא חשבון. ההורים שידעו שאין להם מה להפסיד, תמכו במורה החדש ועשו כדבריו.
לאחר חודש רווי בשיעורים ובתמיכה, כבר בלט השינוי והצלחתם של התלמידים גדלה ללא הכר. הם היו מהופנטים לשיעורים בכיתה, הציונים שלהם הלכו ועלו ויותר מזה, הם נהנו ללמוד. לראשונה בחייהם הם הרגישו שמישהו לא רואה בהם מכונה לייצור ציונים, אלא רואה בהם בני אדם, עם אופי ואישיות ייחודיים. ומכאן – הם התקדמו עד שסיימו את השנה בהצלחה מסחררת…
במשך שנים צעד עם ישראל במדבר תחת הנהגתו של משה רבנו. אחת הסיבות לכך שבחר הקב"ה את משה רבנו כמנהיג לעם ישראל, היא הדרך הייחודית שלו לראות את העולם ולדעת לעודד את העם כשצריך. למילה טובה יש כוח עצום, כדאי שנשתמש בכוח הזה כמה שיותר, כי בעצם, למה לא? בפרט שבאמצעות עידוד, תמיכה ומילים טובות אנחנו יכולים לשנות את העולם.
