לא דתי, לא חילוני. יהודי!
הרבי, ה'אוהב ישראל' מאפטא, התמנה לרב בעיר שבה המושל היה יהודי שהשתמד והמיר את דתו. אותו מושל היה נוהג לתפור את כל בגדיו המיוחדים אצל חייט יהודי מומחה. הרבי מאפטא זימן את החייט לביתו וציווה עליו כי אם יבקש ממנו המושל לתפור לו בגד שיש בו שעטנז (צמר ופשתים יחד) שיסרב לעשות זאת.
ואכן, כמה שבועות לאחר מכן שלח המושל לחייט בדים מיוחדים וביקש ממנו להכין לו מעיל חורף מהודר. החייט חשש לומר כי אינו יכול לקבל את העבודה, אך מאידך חשש גם לעבור על הבקשה המפורשת של הרבי והחליט לנקוט "שב ולא תעשה".
כשחלפו כמה שבועות והמעיל לא הגיע, החליט המושל ללכת בעצמו ולבדוק את סיבת העיכוב. הוא היה רגיל שהחייט ממלא את בקשותיו בזריזות ומתעדף אותו על פני לקוחות אחרים. כשהגיע לחייט הוא נדהם לשמוע כי רב העיר נתן לו הוראה שלא לתפור את המעיל כי יש בו שעטנז.
התרגז המושל, פנה לביתו של רב העיר ונזף בו: "איך אתה לא מתבייש למנוע מהחייט לתפור לי את המעיל בגלל שעטנז? אני בכלל לא יהודי, המרתי את דתי כבר לפני הרבה שנים, ואני ממש לא יהודי!"
התבונן בו הרב ואמר: "טועה אתה. חכמינו אמרו כי בן ישראל גם אם חטא, וגם אם כפר, הוא תמיד נשאר ישראל".
אמר המושל: "אתה רוצה לומר לי, כי למרות כל השנים שעברו ולמרות כל מה שעשיתי, אני עדיין נחשב יהודי?!"
"אכן כן", אישר הרב, "אתה עדיין יהודי".
תשובתו של הרבי מאפטא הסעירה את המושל, הפכה את ליבו, והוא ביקש ללמוד איך יוכל לחזור להיות יהודי גם במעשיו.
*
לכל מי שנולד יהודי ניתנה מתנה שהוא לעולם לא יוכל להתנתק ממנה: יש בו נשמה יהודית, וגם אם הוא יתרחק מאוד מאוד מכל מה שקשור ליהדותו, הוא נשאר יהודי לנצח. והנקודה הזו שבתוכו רק תחכה ליום שבו היא תתעורר ותחזור להאיר.
*
כולנו יהודים. חרדים, דתיים, חילונים, מסורתיים, וגם אתאיסטים גמורים. בכולנו יש נשמה יהודית, שהיא אור רוחני א־לוהי מיוחד שנועד להאיר לעולם כולו.
אין מישהו שהוא יותר יהודי או פחות יהודי. כולנו יהודים, כולנו עם שמחולק לחלקים רבים, אבל הוא נשמה אחת שלמה.
*
כמעט אין יהודי שהוא מושלם.
נקודת השלמות של היהודי היא רק כשהוא מקיים באופן מלא את המצווה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ". ומי יכול להעיד על עצמו שהוא כבר הגיע לזה?
לכולנו יש עדיין דרך לעשות. גם למי שחושב שהוא כבר דתי מאוד, גם מי שלובש בגדים של רבי. כל עוד הוא לא הגיע לשלמות הזו של אהבת השם, הוא עדיין לא השלים את עצמו.
*
כל אחד מאיתנו נולד בבית מסוים וקיבל חינוך מסוים. לכל אחד מאיתנו מסכת חיים אישית עם כישורים, כלים ואתגרים המיוחדים אך ורק לו. איננו יכולים לשפוט זה את זה, אין לנו באמת מושג איך היינו מתנהגים, או מה הייתה האמונה שלנו אם היינו גדלים בסביבה אחרת.
אין שום מקום לשפוט זה את זה, ובוודאי שלא לשנוא את האחר רק כי הוא לא חושב כמוני.
אפשר וצריך לשנוא ולהוקיע את עצם ה'רע' שבאדם, אך לעולם לא לשנוא את האדם עצמו.
*
עלינו להוציא מהלקסיקון את המונחים 'חילונים' ו'דתיים'. כולנו יהודים. כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב. וגם ישראל שחטא הוא ישראל.
לכולנו יש כאן עבודה לעשות. כולנו עדיין בתהליך של התקדמות לעבר השלמות של "ואהבת…" יש כאלה שעוד נמצאים בנקודת ההתחלה, ויש כאלה שכבר התקדמו בסולם העבודה, אבל אף אחד עדיין אינו שלם.
*
יותר מזה נשאל: יהודי שאינו מקיים מצוות שבין אדם למקום, אבל עושה צדקות וחסדים ומוסר את נפשו למען יהודים אחרים – האם אפשר לקרוא לו חילוני?
ויהודי שומר מצוות ומקפיד על קלה כבחמורה, אבל הוא מקטרג ומשמיץ ומשפיל יהודים אחרים, או חלילה פוגע ונוהג שלא כהלכה בבין אדם לחברו – האם אפשר לקרוא לו אדם דתי?
*
בוודאי ובוודאי שאנחנו צריכים וחייבים להעריך ולכבד זה את זה, ובוודאי כל יהודי שפועל ותורם ועושה למען יהודים אחרים בכספו, ברכושו, בגופו, ועל אחת כמה וכמה – כל מי שמוסר את נפשו כדי להגן ולשמור ולהציל יהודים אחרים.
*
אנחנו "ערבים זה לזה", וגם "ערבים זה בזה".
"ערבים זה לזה" – זה אומר שיש לנו אחריות אחד כלפי רעהו, לעזור זה לזה, להאיר זה לזה, לחבר לבבות ולהזכיר לכולם איזו זכות גדולה להיות יהודים בני א־ל אחד.
ו"ערבים זה בזה" – הכוונה היא שאנחנו 'מעורבים' אחד בתוך זולתו. בסופו של דבר אנחנו דבר אחד. נשמה אחת כללית. ורק ביחד נצליח להיות האור שאנחנו אמורים להיות.
*
חז"ל אומרים לנו: "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם אגודה אחת". כולם ללא יוצא מן הכלל. אף אחד לא ייגאל לבד. אין מצב של גאולה פרטית. כולנו צריכים להיגאל יחד, כאיש אחד בלב אחד.
ולכן, צו השעה הוא אחדות. להפסיק לחפש את המפריד בינינו, ולחתור בכל הכוח לחיבור. לראות את הטוב, להעצים את הטוב. להגביר את נקודות האור של יהדותנו ולפעול בערבות הדדית.
זה הסיכוי היחיד שלנו לנצח!
