בגרנדה שבספרד שימש רבי שמואל הנגיד כווזיר הגדול של הממלכה. הוא נהנה מאהדת התושבים ומאמונו המוחלט של המלך.
באחד הימים יצא רבי שמואל לסיור בשוק המקומי יחד עם המלך. אחד מבעלי הדוכנים היה אנטישמי שונא ישראל, והוא צעק וקילל את רבי שמואל בפניו של המלך.
נדהם המלך מחוצפתו של האיש והורה לרבי שמואל לחתוך את לשונו של האיש.
הנגיד לא מיהר לקיים את מצוות המלך כפשוטה, ותחת זאת החל להגיע אל השוק מדי כמה ימים, וחיפש דרכים לעזור ולהיטיב עם אותו מגדף בכל דרך אפשרית.
ימים חלפו ושוב הגיע המלך לסיור בשוק יחד עם הווזיר היהודי. כאשר התקרבו לאותו דוכן, יצא בעל הדוכן והחל מברך את רבי שמואל בברכות רבות וטובות.
"וכי אין זה האיש שציוויתי עליך לכרות את לשונו?!" תמה המלך.
"אכן זהו אותו אדם", אישר רבי שמואל.
"מדוע אם כן לא עשית את מה שנצטווית?"
"עשיתי גם עשיתי, אדוני המלך", אמר הנגיד, "חתכתי את לשונו הרעה, ונתתי במקומה לשון טובה".
יש כמה דברים שהתורה מבקשת שנזכור תמיד. אחד מהם מופיע בפרשה:
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
מרים, אחותם של משה ואהרן, לקתה בצרעת אחרי שדיברה לשון הרע על משה אחיה.
הצרעת פוגעת בעור החיצוני ומלמדת שאם נותנים לרע נוכחות חיצונית באמצעות דיבור שלילי, יש לזה השפעה ממשית.
חשוב שנזכור שלמילים שלנו יש כוח ונשמור על הדיבור שלנו.
אבל אין צורך לסתום את הפה ולהתהלך בשתיקה, אף על פי שהשתיקה היא בהחלט תכונה נהדרת, אלא יש לנו תפקיד חשוב להשתמש בדיבור שלנו לטובה, לוודא שהדיבור שאנחנו מוציאים הוא תמיד דיבור חיובי מעצים ובונה.
ואם נפנים זאת, נעשה מאמץ לשמור על הפה מדיבור שלילי ולהפוך את הדיבור לחיובי וטוב, נראה את ההשפעה הטובה של זה גם במציאות החיצונית שתשתנה לטובה גדולה.
"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה".
