בממלכת החיות מינו את החמור לאחראי על גביית המסים מכל מי שעובר על הגשר הגדול שמעל לנהר. יום אחד ביקש האריה, מלך החיות לעבור על הגשר.
אולם החמור סירב לתת לו לעבור עד שישלם את המס הקצוב בחוק.
כעס האריה מאוד, וציווה על השועל לדאוג לכך שהחמור יעלה על שולחנו לארוחת הצהריים כעונש על חוצפתו.
תוך כדי הכנת הארוחה, חמד השועל את לבו של החמור, הוא לא עמד בפיתוי ואכל את הלב…
כשהגיעה שעת הארוחה הבחין המלך כי ה"לב" חסר מהארוחה.
"היכן הלב של החמור?" רעם האריה בזעם ומיהר לזמן את השועל לבירור.
השועל הערמומי קד קידה עמוקה בפני המלך ואמר: "לחמור הזה לא היה לב!"
"איך זה יכול להיות?!" שאל המלך. "מי שמע על דבר כזה?!"
אמר השועל: "הלוא אם היה לחמור הזה לב, הוא לא היה מעז לבקש מס מהמלך…"
*
ה"לב" הוא עניין מאוד חשוב, בתהליך "סיפור יציאת מצרים".
לפרעה, העקשן והגאוותן יש לב קשה מאוד. הוא לא רואה אף אחד אחר.
רק את עצמו הוא רואה.
וכך הוא פועל כדי להשיג את המטרות האגואיסטיות שלו, גם אם זה בא על חשבון אחרים, גם אם זה פוגע מאוד…
פרעה מנצל, מעביד ומשעבד, ועושה הכול כדי לשמור על הכסא שלו.
וכדי להכניע את הכוח של "פרעה" צריך הבורא להביא אותו לנקודת השבירה שלו, כדי לפרק את ה"אגו" הגדול הזה לרסיסים.
וכפי שנאמר: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה…
וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה…".
ואכן, אחרי תהליך ארוך ומכות כואבות, גם פרעה העקשן והגאוותן נשבר ונכנע.
*
נולדנו עם לב פתוח, עם יכולת אדירה להשפיע טוב ולעשות טוב.
אלא שה"פרעה" שבתוכנו משתלט על הכול…
פרעה הגאוותן והעקשן שמנצל את כולם לטובתו האישית, מסמל את ה"אגו" שלנו.
האגו הנפוח הוא דמיון שגורם לנו להרגיש שהכול מגיע לנו, ומסוגל להביא אותנו להתנהגות שפוגעת באחרים כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
ה"אגו" שלנו לא נותן ללב הטוב שלנו לפרוח. ותפקידנו לחזור ולפתוח את הלב, להכניע את הכוח הפרעוני שיושב בתוכנו.
כאשר אנחנו מבינים שה"אגו" פוגע בעיקר בנו, ומתחילים בעבודת מידות של הכנעת האגו, ורכישת מידות טובות של ענווה, הרגש הזולת ואכפתיות,
אנחנו מתחילים בכך תהליך אישי של יציאה ממצרים – יציאה מהמיצרים
ומהמגבלות שלנו, שחרור מהשעבוד לכוחות השליליים שבתוכנו .
ואם אנחנו זוכים לחנך את עצמנו ולצאת ממצרים, לא נצטרך ללמוד בדרך הקשה והמאתגרת יותר .
