שֶׁקֶט מֻחְלָט שָׂרַר בַּחֶדֶר. אֲנִי וְאָחִי הַצָּעִיר יָשַׁבְנוּ וְהָיִינוּ מְרֻכָּזִים בְּלוּחַ הַשַּׁחְמָט, לְבַסּוֹף צְבִי הֵזִיז אֶת הַצְּרִיחַ וְהִבִּיט בִּי בְּמַבַּט נִצָּחוֹן. "שָׁח", הוּא אָמַר אֶת שֶׁיָּדַעְתִּי, "שַׂמְתִּי לֵב!", עָנִיתִי לוֹ בְּצִינִיּוּת, נִסִּיתִי לַחֲשֹׁב עַל דֶּרֶךְ לְהַצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַמִּשְׂחָק כֻּלּוֹ, אֲבָל… לֹא מָצָאתִי דֶּרֶךְ, וּלְבַסּוֹף עָשִׂיתִי אֶת הַפִּתְרוֹן הַמֻּשְׁלָם, זֶה שֶׁאֲנִי תָּמִיד עוֹשָׂה בְּמַצָּבִים כָּאֵלּוּ.
"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?" כָּעַס צְבִי (וּבְצֶדֶק) עַל שֶׁהָפַכְתִּי אֶת לוּחַ הַשַּׁחְמָט. כָּל הַכֵּלִים זָזוּ מִמְּקוֹמָם וְנָחֲתוּ עַל הָרִצְפָּה, וְהַמִּשְׂחָק נִקְטַע בְּאִבּוֹ. וְכָאן אֲנִי אֶעֱצֹר…
קוֹרְאִים לִי שָׂרָה, וַאֲנִי שׂוֹנֵאת לְהַפְסִיד בְּמִשְׂחָקִים. לְיֶתֶר דִּיּוּק, מֵעוֹלָם לֹא הִפְסַדְתִּי 'רִשְׁמִית' בְּמִשְׂחָק כָּלְשֶׁהוּ. מִבְּחִינָתִי יֵשׁ אוֹ נִצָּחוֹן בָּטוּחַ, אוֹ שֶׁהַמִּשְׂחָק הִסְתַּיֵּם. הֶפְסֵד מֵעוֹלָם לֹא נִלְקַח בְּחֶשְׁבּוֹן, וְהָיִיתִי קְרוֹבָה אֵלָיו כָּל כָּךְ.
"שָׂרָה, אִם עוֹד פַּעַם אַחַת תַּעֲשִׂי דָּבָר כָּזֶה, אֲנִי מַבְטִיחַ לֹא לְשַׂחֵק אִתָּךְ בַּחַיִּים!" הַפַּעַם צְבִי הָיָה יוֹתֵר מִדַּי הֶחְלֵטִי וְכָעוּס. "אֲנִי מִצְטַעֶרֶת", הֵשַׁבְתִּי לוֹ, "בְּטָעוּת הֵעַפְתִּי אֶת הַלּוּחַ, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי". "בְּטָעוּת?" הוּא גִּחֵךְ בְּקוֹל, "וְכָל עֶשֶׂר הַפְּעָמִים לִפְנֵי כֵן, כְּשֶׁמִּשְׂחַק הַשַּׁחְמָט נֶהֱרַס בְּמַפְתִּיעַ, גַּם הָיוּ 'בְּטָעוּת'?!" שָׁתַקְתִּי.
"אֲנִי אוֹמֵר אֶת זֶה לְטוֹבָתֵךְ", הוּא נִסָּה לְרַכֵּךְ אוֹתִי, "תַּחְשְׁבִי עַל זֶה: אֲנִי אָח שֶׁלָּךְ, אֲבָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּךְ בְּבֵית הַסֵּפֶר – כַּמָּה זְמַן אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁהֵן יַסְכִּימוּ לְהַבְלִיג עַל זֶה שֶׁאַתְּ לֹא יוֹדַעַת לְהַפְסִיד?"
"אֲנִי יוֹדַעַת לְהַפְסִיד", מִהַרְתִּי לוֹמַר בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. "בֶּאֱמֶת?" הוּא הִתְפַּלֵּא, "תֹּאמְרִי לִי מָתַי הִפְסַדְתְּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה?" נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר, אֲבָל לֹא זָכַרְתִּי. "שָׂרָה", צְבִי הִמְשִׁיךְ, "זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר לְהוֹדוֹת שֶׁהִפְסַדְתְּ", אָמַר צְבִי בִּרְצִינוּת. "כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן הָיִיתִי גַּם לוֹקֵחַ קָשֶׁה מְאֹד כָּל הֶפְסֵד שֶׁלִּי, בְּבֵית הַסֵּפֶר פָּחַדְתִּי לְשַׂחֵק רַק מֵהַחֲשָׁשׁ שֶׁאוּלַי אַפְסִיד. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד שִׂחַקְתִּי עִם דָּן".
"דָּן? זֶה שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁהוּא גָּאוֹן בְּשַׁחְמָט?" מִהַרְתִּי לְבָרֵר, "כֵּן", צְבִי אִשֵּׁר, "הוֹבַלְתִּי עָלָיו, וַאֲפִלּוּ הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת 'מַט' וּלְנַצֵּחַ, וְאָז דָּן הִפְתִּיעַ אוֹתִי… הוּא לָחַץ אֶת הַיָּד שֶׁלִּי, חִיֵּךְ וְאָמַר לִי 'שִׂחַקְתָּ מַמָּשׁ טוֹב! נֶהֱנֵיתִי מְאֹד'".
"מָה?" לֹא הֶאֱמַנְתִּי. "אֲבָל הוּא הִפְסִיד?" "נָכוֹן, אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ לְהַפְסִיד בְּכָבוֹד. כְּשֶׁאַתְּ מַפְסִידָה בְּכָבוֹד, אֶת מַרְאָה שֶׁאַתְּ מַעֲרִיכָה אֶת הַמַּאֲמָץ שֶׁל הַצַּד הַשֵּׁנִי. זֶה גּוֹרֵם לַמִּשְׂחָק לִהְיוֹת מְהַנֶּה יוֹתֵר לְכֻלָּם". וַאֲנִי זָעַקְתִּי מִיָּד: "אֵיךְ הֶפְסֵד יָכוֹל לִהְיוֹת מְהַנֶּה?"
"כִּי מִשְׂחָק הוּא לֹא רַק עַל נִצָּחוֹן, אֶלָּא עַל הַכֵּיף וְהַלְּמִידָה. כְּשֶׁאַתְּ מְחַיֶּכֶת וְאוֹמֶרֶת 'כָּל הַכָּבוֹד' לַמְּנַצֵּחַ, אַתְּ הוֹפֶכֶת אֶת הַחֲוָיָה לִנְעִימָה יוֹתֵר, זֶה גַּם גּוֹרֵם לַאֲחֵרִים לִרְצוֹת לְשַׂחֵק אִתָּךְ שׁוּב", הֵשִׁיב צְבִי. "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" אָמַרְתִּי לוֹ, "נִרְאֶה לִי שֶׁאַתָּה צוֹדֵק… אֲנַסֶּה זֹאת בְּלִי נֶדֶר בַּפַּעַם הַבָּאָה".
