להרים מאשפות

שָׁלוֹם לָכֶם, שְׁמִי אֲבִיאֵל וַאֲנִי בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מִנְּתִיבוֹת. אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַיּוֹם שֶׁשִּׁנָּה לִי אֶת הַחַיִּים. וְכֵן, בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לִהְיוֹת דָּבָר כָּזֶה.
הַכֹּל קָרָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי, הִגַּעְתִּי לַכִּתָּה קְצָת בְּאִחוּר, וְהֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ אֶת פֶּתֶק הָאִחוּר שֶׁלִּי, חָתוּם כְּדָרוּשׁ בַּחֲתִימָתוֹ שֶׁל אָבִי. נָקַשְׁתִּי קַלּוֹת עַל הַדֶּלֶת, וּפָתַחְתִּי אוֹתָהּ. אַף אֶחָד לֹא הֵכִין אוֹתִי לְמָה שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְרַחֵשׁ.
"אֲבִיאֵל!" הַמּוֹרֶה הִסְתּוֹבֵב אֵלַי, עֵינָיו הָיוּ מְכֻוָּצוֹת וְכוֹעֲסוֹת. "אַתָּה! אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז!" צָעַק, לְחַיָּיו הִתְנַפְּחוּ וְהֶאֱדִימוּ וַאֲנִי הִתְכַּוַּצְתִּי וְהָפַכְתִּי לָבָן.
"מָה… קָרָה?" הִצְלַחְתִּי בְּקֹשִׁי לִשְׁאֹל. לֹא הֵבַנְתִּי מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי. חַשְׁתִּי שֶׁאֲנִי בְּתוֹךְ חֲלוֹם מַזְוִיעַ. "אַל תִּתַּמֵּם! הַהִתְנַהֲגוּת הַנִּפְשַׁעַת שֶׁלְּךָ תַּעֲלֶה לְךָ בְּיֹקֶר!"
"יֵשׁ פֹּה טָעוּת. אֲנִי… לֹא…" לָחַשְׁתִּי. אֲבָל הַמּוֹרֶה לֹא הִקְשִׁיב בִּכְלָל. "תִּתְבַּיֵּשׁ!" צָעַק. "לְפָחוֹת תּוֹדֶה, גַּאַוְתָן וְחֻצְפָּן שֶׁכָּמוֹךָ!"
כָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה הִבִּיטוּ בִּי וּבְמוֹרֶה חֲלִיפוֹת. שְׂפָתַי רָעֲדוּ וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאִם אֶשָּׁאֵר שָׁם עוֹד רֶגַע אֶחָד, אֲנִי אֶפְרֹץ בִּבְכִי. וַאֲנִי, אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכִּיר אוֹתִי, לֹא מוּכָן בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁאַף אֶחָד, בְּעִקָּר לֹא חֲבֵרִים יִרְאוּ אוֹתִי בּוֹכֶה. הִסְתּוֹבַבְתִּי וְנַסְתִּי מִשָּׁם. הַמּוֹרֶה צָעַק מֵאֲחוֹרַי שֶׁאֶעְצֹר, אֲבָל לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל. הִגַּעְתִּי לַשַּׁעַר הָאֲחוֹרִי שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר, דִּלַּגְתִּי מֵעַל הַגָּדֵר הַגְּבוֹהָה בִּמְיֻמָּנוּת הַשְּׁמוּרָה לְתַלְמִידִים בְּכִתּוֹת ח', וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי בַּחוּץ.
הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ בַּבַּיִת. לִי לֹא הָיָה מַפְתֵּחַ. וּלְבֵית הַסֵּפֶר הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי לֹא לַחֲזֹר לְשָׁם לְעוֹלָם.
הִגַּעְתִּי לַמַּכֹּלֶת סְמוּכָה, שָׁם נָהַגְנוּ לִקְנוֹת מוּצָרִים קְטַנִּים לִפְנֵי אוֹ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים. גִּלְעָד הַמּוֹכֵר הִכִּיר אוֹתִי מְצֻיָּן כְּמוֹ אֶת שְׁאָר יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר. "מָה נִשְׁמַע?" שָׁאַל אוֹתִי, "אֲבִיאֵל, נָכוֹן? אֵיךְ אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ?"
"אֲנִי צָרִיךְ שִׂיחַת טֵלֵפוֹן…" אָמַרְתִּי בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת. גִּלְעָד הוֹשִׁיט לִי אֶת הַנַּיָּד שֶׁלּוֹ בִּשְׁתִיקָה, וְיָצָאתִי הַחוּצָה, מְחַיֵּג לְאָבִי. כְּבָר בְּחִיּוּג הָרִאשׁוֹן עָנָה לִי. הַקּוֹל שֶׁלּוֹ נִשְׁמָע חָרֵד וְדָאוּג. "אַבָּא" הִתְחַלְתִּי, וְאָז הַדְּמָעוֹת פָּרְצוּ מִמֶּנִּי בְּאַחַת, הִתְיַפַּחְתִּי לְלֹא מַעֲצוֹרִים. לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר.
"אֲבִיאֵל!" קָרָא אָבִי, "הוֹי, אֲבִיאֵל!" הוּא הִמְתִּין בְּהִשְׁתַּתְּפוּת עַד שֶׁיָּכֹלְתִּי לְגַמְגֵּם אֶת שֶׁקָּרָה. אָבִי אָמַר שֶׁהַמּוֹרֶה אָכֵן הִתְקַשֵּׁר אֵלָיו וְסִפֵּר לוֹ שֶׁבְּנוֹ הֶחָצוּף עוֹד בָּרַח מִבֵּית הַסֵּפֶר.
"אַבָּא… מָה… מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי בְּחֹסֶר אוֹנִים. לֹא יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ בְּמָה נֶאֱשַׁמְתִּי. "מִישֶׁהוּ פָּרַץ לַחֲדַר הַמּוֹרִים וְהוֹתִיר שָׁם פְּסֹלֶת בֵּיתִית נוֹרָאָה. כָּל הַכִּסְאוֹת מְרוּחִים בִּפְסֹלֶת, הַשֻּׁלְחָן, הַדַּפִּים שֶׁהָיוּ עָלָיו נֶהֶרְסוּ כָּלִיל…"
"אֲבָל מָה הַקֶּשֶׁר אֵלַי?" צָעַקְתִּי, אָדָם שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ. "לֹא הֵבַנְתִּי בְּדִיּוּק. הַמּוֹרֶה אַלּוֹן רָאָה אוֹתְךָ אֶתְמוֹל בְּאֵזוֹר, הָרַב קַו שֶׁלְּךָ הָיָה זָרוּק עַל הָרִצְפָּה בַּחֲדַר הַמּוֹרִים, וּבְחֵלֶק מֵהַפְּסֹלֶת הָיוּ דַּפִּים בִּכְתַב הַיָּד שֶׁלְּךָ"
"אַבָּא" נָשַׁמְתִּי עֲמֻקּוֹת. "זֶה לֹא אֲנִי. אַתָּה מַאֲמִין לִי?" הוּא שָׁתַק רֶגַע וְאַחַר אָמַר בְּכָל הַחֹם, "כֵּן. אֲנִי מַאֲמִין לְךְ!"
דְּמָעוֹת שׁוּב עָלוּ בְּעֵינַי. "אֲנִי לֹא חוֹזֵר לְשָׁם לְעוֹלָם. לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ אוֹתִי הוּא לֹא הָיָה מוּכָן. לֹא בֵּרֵר. לֹא בָּדַק. כָּכָה… הִשְׁפִּיל אוֹתִי לְעֵינֵי כֻּלָּם. אֲנִי לֹא מוֹחֵל לוֹ!!!"
"אֲבִיאֵל" אָמַר בְּכָל הַחֹם. "חָוִית עַכְשָׁו טְרָאוּמָה רְצִינִית. חֲוָיָה נוֹרָאָה שֶׁל חֹסֶר אֵמוּן "וְאָנִי הִנְהַנְתִּי נִמְרָצוֹת. "וּמִזֶּה אַתָּה מֵבִין גַּם כַּמָּה לֹא נָכוֹן לִשְׁפֹּט אָדָם וּלְהַכְרִיעַ בְּלִי לְבָרֵר וְלִבְדֹּק קֹדֶם לָכֵן אֶת אַשְׁמָתוֹ…"
כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם דִּבֵּר אָבִי עִם מוֹרִים שׁוֹנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר. בָּעֶרֶב, נָקְשׁוּ עַל הַדֶּלֶת, הוֹרַי הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה וְאָבִי נִגַּשׁ לִפְתֹּחַ. לַבַּיִת נִכְנְסוּ הַמְּנַהֵל, הַמּוֹרֶה שֶׁפָּגַע בִּי, וְהַמְּחַנֵּךְ. חַשְׁתִּי כֵּיצַד הַדָּם עוֹלֶה לְרֹאשִׁי. רָצִיתִי לִבְרֹחַ לַחֶדֶר. לֹא רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתָם. לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מֵהֶם.
"אֲבִיאֵל" כִּחְכֵּחַ הַמְּנַהֵל בִּגְרוֹנוֹ וְלָרִאשׁוֹנָה רָאִיתִי אוֹתוֹ נָבוֹךְ. "אֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ מִצְטַעֲרִים עַל הָעָוֶל שֶׁנִּגְרַם לְךָ…" הַמְּחַנֵּךְ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וְהַמּוֹרֶה שֶׁפָּגַע בִּי נִרְאֶה מְבֻיָּשׁ מְאוֹד.
"אֲנַחְנוּ לֹא בָּאנוּ לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמֵנוּ, אוֹ אֶת מָה שֶׁקָּרָה. בָּאנוּ לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתֵךָ." הַמּוֹרֶה הִתְקָרֵב אֵלַי בִּמְהִירוּת וַאֲנִי נסוֹגְתִי לְאָחוֹר. "סְלִיחָה, אֲבִיאֵל!" אָמַר בְּקוֹל צָרוּד. "אֲנִי כָּל כָּךְ מִצְטַעֵר. אָבִין אוֹתְךָ אִם לֹא תִּסְלַח לִי, אֲבָל אֲנִי מְאֹד מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּסְלַח…"
הַמְּחַנֵּךְ הוֹסִיף "מֵאָז הַבֹּקֶר, הוּא לֹא חָזַר לְעַצְמוֹ. מִישֶׁהוּ בִּלְבֵּל אוֹתָנוּ וְגָרַם לָנוּ לְהָבִין שֶׁזֶּה אַתָּה, כְּדֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ יַחְמֹק מֵעֹנֶשׁ. הוּא נִתְפַּס אַגַּב, וְהוֹדָה. הַכִּתָּה כֻּלָּהּ כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁהָיְתָה פֹּה טָעוּת!"
הֵם הוֹסִיפוּ לְהַסְבִּיר, הִנִּיחוּ עַל הַשֻּׁלְחָן מַתָּנָה וְיָצְאוּ מֵהַבַּיִת. מַבָּטוֹ הַמְּבֻיָּשׁ וּמָלֵא הַחֲרָטָה שֶׁל הַמּוֹרֶה הֵצִיץ אֵלַי רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּסְגְּרָה הַדֶּלֶת.
לֹא בָּאתִי לְמָחֳרָת לַכִּתָּה. הָיָה לִי מַמָּשׁ קָשֶׁה לַחֲזֹר אֵלֶיהָ, עָשִׂיתִי עִם עַצְמִי עֲבוֹדָה, אֲבָל בַּסּוֹף סָלַחְתִּי לוֹ. כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי צוֹדֵק. אַף פַּעַם אָסוּר לָנוּ לִשְׁפֹּט וְלִהְיוֹת נֶחְרָצִים כָּל כָּךְ בַּקְּבִיעוֹת שֶׁלָּנוּ. בִּפְרָט לֹא כְּלַפֵּי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אָסוּר, פָּשׁוּט אָסוּר לָדוּן אַף אֶחָד. עַד שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בְּדִיּוּק מָה הִתְרַחֵשׁ בִּמְאַת הָאֲחוּזִים.