כבר תקופה ארוכה שאני מסתובב עם מועקה פנימית שאין לה הסבר שמניח את הדעת. מה שברור לי למדיי, שזה התחיל לאחר שמחת תורה עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. אל תטעו בי לרגע. איני עונה לשום קטגוריה שמגדירה אותי כחשוף לטראומה. ובכל זאת, יש בתוכי את התחושה הזאת הבלתי מוסברת, שמעיקה עליי ומקשה על התפקוד השוטף היומיומי שלי.
בכל יום שני מגיע אלינו לתיכון פסיכולוג מהשירות הפסיכולוגי העירוני. הוא היה יושב עם צוות המורים ולפעמים פוגש גם תלמידים לפי הצורך. בכל פעם שהיה מגיע הייתי מביט עליו מרחוק בהתנשאות: "עוד אחד שחושב לעצמו שהוא יודע משהו!". השבוע, כשהגיע שוב לתיכון הרגשתי סקרנות פנימית לפגוש בו ולדבר איתו פנים אל פנים. התקדמתי לעברו ופניתי אליו בשאלה. "אפשר לדבר איתך?!" הוא היה חביב ונעים שיחה, הושיט לי את ידו לשלום ואמר: "נעים מאד, אני רונן. מה השם שלך?"
"לי קוראים בני ואני לומד בכיתה י', אשמח לשוחח איתך.." השבתי בחיוך מבויש. " אני אכנס לישיבת צוות ולאחריה אוכל לפגוש אותך, בסדר?!" אמר רונן בנעימות.
לאחר שעה, פגשתי ברונן בחדר המורים והצגתי בפניו את התחושה שמלווה אותי כבר שלושה חודשים. "תראה, זה לא שאני בדיכאון או משהו בסגנון. אני מגיע ללימודים יום יום, ומשתתף בשיעורים. יש לי סדר יום ברור ומגוון ולא משעמם לי בכלל. אבל זה כאילו שיושב עליי ענן אפור שמלווה אותי לכל מקום ומונע ממני להרגיש טוב עם עצמי, אפילו ברגעים שמחים אני מרגיש שהענן הזה מונע ממני לשמוח באופן מלא".
רונן הקשיב ולבסוף פנה אליי ואמר: "אתה יודע בני, לפי מה שתיארת על עצמך נראה שחשוב לך מאוד להרגיש בטוח עם עצמך ובסביבה שלך. תחושת הביטחון נותנת לך מרחב צמיחה פנימי, ליהנות מהצלחות ולהיות מאותגר מתחרות. להתאמץ היכן שקשה ולנוח מתי שאפשר. מאז פרוץ המלחמה אתה כמו רבים מאזרחי המדינה ובעיקר בני נוער מתבגרים, מרגישים שאין להם את תחושת הביטחון המוכרת והבטוחה להם. העתיד לוטה בערפל, החדשות מטרידות ומכאיבות והשגרה לא ממש חוזרת לעצמה. לכן גם כשיש רגעים אישיים או חברתיים נחמדים ונעימים, הם מלווים במועקה פנימית בגלל חוסר הביטחון שכל כך חשוב ונחוץ לחיים תקינים…" אני הנהנתי בראשי בהסכמה והרגשתי שהדברים נכונים עבורי עד מאד. רונן הביט בי לרגע ומיד המשיך בדבריו: "בני, אתה מרגיש בסדר גמור. תזכור שתגובה לא נורמטיבית למצב לא נורמטיבי – היא בסדר גמור. המצב הביטחוני והחברתי מושכים לך את מיקוד תשומת הלב ומסיטים רבדים יציבים וטובים שיש לך בחיים. המטרה שלך כעת היא להתמקד במה שמתפקד כראוי ומה שהולך לך טוב. מצד אחד להגדיל את החוויות החיוביות ומצד שני לקבל בהבנה ובחמלה שאנחנו עדיין במלחמה וחלק מהשגרה הזמנית הזאת, היא לא נעימה. הענן הזה שאתה מדבר עליו הוא תזכורת עבורך שיש לנקוט באמצעי זהירות ולהקשיב להנחיות מעת לעת. שיש עדיין משפחות רבות שנמצאות בצער וחשוב להשתתף אפילו במעט בצער שלהם. ובעיקר זו תזכורת אישית עבורך שאתה מרגיש נכון והחיישנים הפנימיים שלך עובדים מצוין. כל מה שנותר לך כעת זה לנהל את המועקה ולא שהיא תנהל אותך…"
הודיתי לרונן על ההקשבה וההסבר. ובתוך תוכי הרגשתי פתאום טוב עם עצמי על האומץ לפנות אליו. על התבונה והבגרות לשתף את מה שיש לי מול איש מקצוע ולא להמשיך ולהסתובב עם זה בסבל פנימי שאין בו שום תועלת. עכשיו אני מרגיש קל יותר אפילו כשמעל הראש שלי הענן האפור עדיין קיים אי שם בסביבה.
