מגולה לגאולה (ב')

דיבורים טובים

מה זו גאולה?
בגיליון הקודם עסקנו במהות ומשמעות ה"גלות" והקשר שלה לכל אדם. מתבקש שנמשיך ונרחיב את הדיבור גם על "גאולה".
*
אם אמרנו שהגלות במובן העמוק יותר היא "גלות הדעת", כלומר, נתק בין המוח לבין הלב, בין השכל לבין הרצון, בין האמת לבין הביצוע בפועל. הרי שגאולה היא המצב ההפוך, המצב שבו הכול מתחבר מחדש וחוזר לסדר הטבעי והנכון שלו.
*
התבוננות במילים "גולה" ו"גאולה" תגלה לנו שאין ביניהם כמעט הבדל. אבל ההבדל הקטן הוא משמעותי מאוד. במילה גאולה נוספה האות אל"ף.
האל"ף מסמלת את האחד, את האמת האחת והמוחלטת שאין בלתה, את הבורא שהוא "אלופו של עולם".
*
במצב של גולה אנחנו סובלים מנתק, האל"ף לא במקום. כלומר, אור האמת אינו מאיר את חיינו, ולכן אנחנו מגששים את דרכנו באפילה ונתקלים בבורות ובמכשולים בלי סוף. המציאות האמיתית חשוכה בפנינו ואנחנו חיים בחוויה של מציאות מלאת סתירות ואתגרים שלא מאפשרים לנו לחיות מתוך חיבור ושמחה.
במצב של גולה אנחנו מרגישים אבודים, וממילא אנחנו משעבדים את עצמנו לכל דבר שמציע לנו סוג של נחמה. אנחנו מוכנים לתת הרבה מאוד מעצמנו תמורת מעט מאוד עונג, הנאה, או אפילו הבטחה קלושה לתענוג עתידי. (התמכרות למסכים וטכנולוגיה כדוגמה).
*
לעומת זאת במצב של גאולה, האור הרוחני הפנימי מאיר בתוכנו ומאיר במציאות כולה. האמת ברורה ובהירה, אין מקום לבלבול וחוסר הבנת המציאות. כל חלקי הנפש שלנו (וגם כל חלקי העם כמובן), מחוברים ומסונכרנים למקום אחד.
לא קיים יותר נתק. אין פער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים. ובין מה שאנחנו מבינים לבין מה שאנחנו מרגישים.
הרגשות שלנו, התשוקות שלנו, היצרים שלנו, המחשבות שלנו, האנרגיות שלנו, כולם מופנים למקום הנכון, כולם מתחברים למקום אחד בלבד, אל האל"ף. אל האחד. אל האחדות.
זהו מצב הרמוני שמביא שלום וברכה גדולה.
*
זאת היא השאיפה הגדולה מכל שאנחנו מזכירים שוב ושוב בתפילה:
"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
כאשר לא יהיה יותר ניתוק, לא תהיה עוד נפרדות, לא בתוך הנפש פנימה, ולא במערכות היחסים שלנו עם העולם שמחוץ לנו, הכול יהיה מחובר, הכול יהיה אחד.
*
אמנם, המהפך הזה מניתוק מוחלט לחיבור מוחלט, ומחיים של "נפרדות", סכסוך ובלבול לחיים של אחדות ותיקון, לא קורה ביום אחד. זהו תהליך הדרגתי שהולך ומתפתח לאט לאט.
החושך עצמו, שמפגיש אותנו עם קושי, כאב, חסרון ובלבול, הוא גם כן חלק חשוב ומשמעותי בתהליך הגאולה. שהרי איך נדע לזהות את ערכו של האור אם לא ידענו חושך, איך נוכל להעריך מתוק אם לא טעמנו מר?!
בהקשר לזה, יש סיפור נפלא ב"תלמוד ירושלמי":
שני חכמים הולכים לפנות בוקר בבקעת ארבל, והם רואים מחזה נפלא – "איילת השחר שבקע אורה", השמש זורחת להם לאט לאט…
אומר האחד לחברו: "כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
עלינו ללמוד להתבונן ולהפנות את תשומת הלב לתהליכים המופלאים שמתרחשים כל הזמן, גם בעולם באופן כללי, וגם אצלנו כעם וכיחידים. וכך נוכל לזהות כי גם בתוך החושך יש כבר הרבה אור. והאור הטוב הזה הולך וזורח, משביח אותנו ומכין אותנו לגאולה שלימה במהרה בימינו.
בגיליון הבא נעסוק בעזרת ה' בנושא "מה עשית בשביל גאולה?!"

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

דיבורים טובים

חזון ותקווה - א'

דיבורים טובים

מגולה לגאולה (ג')

דיבורים טובים

ניצול זמן

דיבורים טובים

המסע מבהמה ועד אדם

דיבורים טובים

על מידות טובות ומעשים טובים מיוחד לימי ספירת העומר (ב')

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'