שקט מופתי שרר באולם ההרצאות העמוס. הדבר היחיד שהפר אותו היה קול חריקת הגיר על הלוח. הלוח הלך והתמלא במשוואות. בסבלנות ובשיטתיות, שלב אחרי שלב, המשיך פרופסור גרינדהאם להציג את הפתרון המתמטי הסבוך. כשכמעט ולא נותר מקום בלוח, עצר הפרופסור לרגע, כמו בוחן הוא מחדש את המסקנה שתכף תיכתב על ידו – 'קונפליקט המספרים של אריסון'.
"אם כן רבותיי", התחיל פרופסור גרינדהאם להסביר, "הוכחנו יחד את בעיית המספרים הגדולה שגילה אריסון לפני כמעט מאה וחמישים שנה…" לפני שהמשיך, עצר פרופסור גרינדהאם לרגע כדי ליהנות מהמתח שמילא את האולם. "למרות שעמלנו במשך שעה ארוכה בהוכחה מתמטית מלאה ומפורטת, כולנו מסכימים שהמסקנה החד-משמעית אליה הגענו אינה מתקבלת על הדעת! זהו בדיוק הקונפליקט. מאז שגילה אותו אריסון הוא נותר ללא פתרון. עד היום. מלבד הפרס הכספי הגבוה בו יזכה מי שיצליח לפתור את הבעיה, מובטחת לו גם תהילת עולם ומקום של כבוד בין המתמטיקאים הגדולים בהיסטוריה". במילים אלו עזב הפרופסור את אולם ההרצאות, כשהוא מותיר מאחוריו את מאות הסטודנטים בתדהמה מוחלטת.
מאז שמע לראשונה ג'ארד גרינדהאם הצעיר אודות הקונפליקט של אריסון, לא ידע מנוח. הוא ניסה בכל דרך למצוא את הפתרון המיוחל, ולשווא. כשהחל לבלוט כמתמטיקאי מחונן, קיבל פרופסור גרינדהאם הצעה לכהן כחבר בוועדה שתבחן הצעות מרחבי העולם לפתרון הקונפליקט של אריסון. פעם בשנה היו מתכנסים מתמטיקאים מובילים ופורצי דרך כדי לבחון את הפתרונות שהוגשו להם.
גם השנה הגיע פרופסור גרינדהאם אל המפגש השנתי של הוועדה. גם השנה התיישב לצד חבריו הוותיקים מהמדינות השונות. גם השנה ניצבו במרכז החדר שלל מעטפות משרדיות חתומות ובתוכן גיליונות עמוסי משוואות. מדי שנה היה פרופסור גרינדהאם מגיע לוועדה כשהוא מלא תקווה, ויוצא ממנה מאוכזב. השנה, לראשונה מזה שנים חש פרופסור גרינדהאם ספק אם תימצא התשובה המיוחלת. נבוך ממחשבותיו שלו, מיהר פרופסור גרינדהאם ליטול אחד מהגיליונות הרבים, והחל עובר על הפתרונות השונים.
את הדממה הפר קולו פרופסור הארלי פסיפינג: "אנחנו מכלים את זמננו לריק", הוא הרעים בקולו, "במשך למעלה מארבעים שנה לא קיבלנו לידינו פתרון מספק…" הארלי הנמיך את קולו והוסיף – "יכול להיות שאנחנו צריכים פשוט להשלים עם העובדה שלא יימצא פתרון…" מהשתיקה שמילאה את החדר אחרי דבריו של הארלי ניכר היה שהיו שותפים רבים למחשבותיו של פרופסור גרינדהאם, ולדבריו של מר פסיפינג.
ואז נעמד על רגליו פרופסור קראוס – המתמטיקאי הוותיק והמבוגר בחבורה. הוא פנה ישירות אל הארלי ואמר: "לכאורה אתה צודק, מר פסיפינג. אין סיבה טובה לחשוב שהשנה תהיה שונה מזו שלפניה או מזו שקדמה לה… אך תרשה לי לחלוק על הקביעה שלך, אני בטוח שאיננו מכלים את זמננו לריק. במוקדם או במאוחר תגיע התשובה". פרופסור גרינדהאם לא התאפק ושאל: "איך אתה יכול להיות בטוח בכך?" פרופסור קראוס הרים את אחת המעטפות מהערמה והסביר: "בכל שנה מתמטיקאים מרחבי העולם מנסים לפצח את הקונפליקט של אריסון. אחרי שהם נכשלים פעם, פעמיים או שלוש הם מפסיקים להגיש הצעות לפתרון, הם מפסיקים לנסות…" כעת הגביה פרופסור קראוס את המעטפה שבידו, והמשיך בדבריו "מלבד בחור אחד – לואיס רז. גם אחרי עשרות כישלונות הוא לא הפסיק אף פעם לנסות…".
במשך שנים רבות מאז אותו מקרה התמיד פרופסור גרינדהאם להגיע אל הוועדה השנתית. רק בערוב ימיו נפקד מקומו בוועדה, וזו המשיכה להתכנס מדי שנה בלעדיו. באחד הבקרים נתקל פרופסור גרינדהאם במודעה שגרמה לליבו החלש להחסיר פעימה – 'הקונפליקט נפתר! הוועדה המרכזית העולמית הכריזה כי נמצא פתרון לבעיית המספרים של אריסון שהעסיקה את העולם במשך שנים רבות'. פרופסור גרינדהאם לא הופתע כשנודע לו כי מי שצלח את האתגר הוא לא אחר מלואיס רז, המתמטיקאי שלעולם לא הפסיק לנסות…
*
בפרשה אנחנו פוגשים את משה מקבל את הלשיחות הראשונה שלו במעמד הסנה הבוער, ומשם הוא עתיד להפוך למנהיג הגדול שבכל הדורות. הסנה הבוער מלמד את משה מהי עקשנות והתמדה למרות שהמציאות נראית בלתי אפשרית. וכך הוא עתיד להנהיג את עם ישראל למרות כל האתגרים והקשיים הגדולים, הוא לעולם לא ירפה ולא יוותר, ואש האהבה שלו לכל יהודי לעולם לא תכבה. ובסופו של דבר תורת משה היא זו שתוציא אותנו ממיצר למרחב.