מרצה קשיש עמד מול תלמידיו כשבידו כד זכוכית גדול. הוא הניח אותו על השולחן והוציא מתחתיו קופסה עם אבנים גדולות. "היום נלמד את אחד השיעורים החשובים בחיים", אמר.
הוא הכניס לכד אבן אחר אבן, עד שלא היה מקום לאבן נוספת. ואז שאל את הכיתה: "האם הכד מלא?"
כולם השיבו: "כן."
המרצה חייך, שלף קופסה עם חצץ, והחל למזוג אל תוך הכד. החצץ התמקם בין האבנים הגדולות. ושוב שאל: "האם עכשיו הכד מלא?"
התלמידים, שכבר חשדו, אמרו: "כנראה שלא."
המרצה לקח כוס חול ושפך אותה פנימה. החול מילא את הרווחים הקטנים. "ועכשיו הוא כבר מלא?!" שאל.
הפעם הם ענו בביטחון מוחלט: "כן. מלא לגמרי!"
להפתעתם, המרצה הוציא בקבוק מים ושפך את המים אל תוך הכד, עד שהוא באמת היה מלא.
הוא הביט בכולם ואמר: "המסר שלי אליכם הוא לא זה שאפשר להכניס את הכול במאמץ נכון. אלא המסר שלי הוא על סדרי עדיפויות בחיים. אם לא תכניס את האבנים הגדולות קודם – הן לא ייכנסו בכלל."
*
יש הרבה דברים שאנחנו מייחסים להם חשיבות בחיינו. בחלק מהדברים אנחנו לא משקיעים מספיק, לא בגלל שהם לא חשובים בעינינו, אלא רק בגלל שיש לנו דברים "חשובים" יותר.
הבה נשאל את עצמנו מה חשוב לנו יותר במהלך היום, למה אנחנו מקדישים יותר תשומת לב, לתזונה ולטיפוח הגוף או לנשמה?! התשובה על כך תלמד אותנו מה סדר העדיפות שלנו, ואולי תביא אותנו לחשב מסלול מחדש.
*
עניין זה של סדרי עדיפות בחיים נכון לכל תחום כמעט. בפרשה בני גד ובני ראובן באים למשה ומבקשים להישאר בשטחים שנכבשו מעבר לירדן, והם אומרים לו: "…גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ".
חכמינו דייקו כי פסוק זה מלמד על סדר העדיפות הלקוי של בני גד ובני ראובן, שהקדימו את הדאגה לרכוש לדאגה למשפחותיהם, והקדימו ואמרו "גדרות צאן נבנה למקננו", ורק אחר כך אמרו "וערים לטפנו".
ואכן, בהמשך הפסוקים משה רומז להם על סדר העדיפות הלקוי כשהוא משנה את סדר הדברים ואומר: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם…". ואנו רואים שהם הפנימו את הרמז כשהם אומרים לאחר מכן: "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד".
על בני גד ובני ראובן קראו חכמים את הפסוק "לֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ", ועל משה אמרו "לֵב חָכָם לִימִינוֹ".
לימים, אהבת ממון זו עמדה להם לרועץ, וכפי שאמרו חכמינו ששבטים אלו שהתיישבו בעבר הירדן והקדימו את רכושם ונחלתם, היו גם הראשונים מכל בני ישראל שגלו מנחלתם ואיבדו את רכושם כשתגלת פלאסר מלך אשור כבש את ארצם.
