בכל בוקר ברגע שהשמש הייתה מתחילה להאיר, היה סלים פוסע במרץ במעלה הרחוב המרוצף, ואוויר הבוקר הצלול היה ממלא אותו בשמחה. "השבח לא־ל", היה ממלמל לעצמו. כשהיה מרים את תריס הברזל שעמד בפתח חנותו, היה מכה באפו ריחם העז של גלילי הבדים בשלל הצבעים שעמדו מסודרים על מדפי החנות. סלים היה מרים את התריס מחלון הראווה, מרתיח לעצמו קפה שחור וריחני ומתחיל את היום. מכיוון שהיה אדם נעים לשיחה ואיש ישר והגון, קונים רבים נכנסו בקביעות לחנותו, בין כדי לקנות דבר מה ובין כדי להיכנס סתם ולנהל איתו שיחה מעניינת.
אבל היה אחד שלא אהב את סלים – הסוחר עבד אלכרים, שקינא בהצלחתו. אלכרים התגורר בבית המפואר ביותר בעיר. רבים כיבדו אותו, גם פקידי הממשל סבבו אותו. אבל לטעמו – מאז בואו של סלים, רוח אחרת החלה לנשב בעיר, רוח שהייתה זרה לאלכרים.
באחד הימים כינס עבד אלכרים ישיבה בסלון ביתו המפואר. הוא זימן אליה את המקורבים לו ביותר, ניחוחות מטעמים וכבש צלוי מילאו את הבית. אלכרים המתין שהאורחים ימלאו את כרסם. לאחר מכן, בעוד ריח עשן מתקתק של נרגילות מתפשט ברחבי הסלון, פתח את פיו ואמר: "תראו חברים, לא התכנסנו כאן סתם, אני זקוק לעצה מכם". ואז גולל באוזניהם את פרשיית הצלחתו של סלים. "אני רוצה להפיל אותו! לא נוח לי עם האיש ועם התמורות החדשות שהביא!"
היושבים העלו רעיונות שונים, אך אלכרים פסל אותם מיידית. לפתע נשמעה צעקה מהמטבח: "למה שלא תקים חנות מתחרה, גדולה וטובה יותר משל סלים, ותחנוק לו את הפרנסה!" הצעקה הגיעה מאשתו של אלכרים. "אהה…" חכך אלכרים בידיו. "זאת באמת עצה נהדרת!"
לאחר ימים מספר הופתע סלים לגלות שנפתחה חנות ממש ממולו, כשעליה שלט מאיר עיניים "חנות ומפעל לבדים – שירות מהיר". פועלים סובבו כל היום עם סולמות, שיפצו והעבירו ציוד. כבר באותו יום אחרי הצהריים הביאו סבלים מכונות חדישות לטוויית בדים. וכך חנות ומפעל לייצור בדים קמו ממש מול חנותו של סלים. אבל הוא לא נבהל מזה – להפך, הוא המתין כמה ימים. ואז, באחד הבקרים אחז סלים בידו מגש עם עוגיות שומשום ריחניות ונכנס לחנותו החדשה של אלכרים. הוא בירך אותו בלבביות ואמר שישמח לתת לו עצות מניסיונו בממכר בדים. אלכרים הגיב בקרירות לביקור והבהיר בהפגנתיות שהם מתחרים. אומנם בשבועות הראשונים אכן עברו קונים רבים לחנות המתחרה וסלים נאלץ להישאר לבדו בחנות שעות רבות, אבל בפיו תמיד היה שגור המשפט: "פרנסה מהשמיים".
יום אחד נכנס לסלים חבר טוב. הוא הביט סביבו, הביט החוצה לעבר החנות ממול, ואז התכופף לעבר סלים ולחש: "יא אחי סלים, למה שלא תתחדש, תביא מכונות חדישות, תגדיל את החנות, תעשה מבצעים, ככה זה בעולם העסקים!" העצה מצאה חן בעיני סלים, ובימים שאחר כך הגיעו מכונות טוויה חדשות המובילות בענף. כמו כן שופצה החנות והורחבה. שלט ענק מאיר עיניים שנתלה בחזית החנות סיפר על הנחות משמעותיות. ואכן ההצלחה לא איחרה לבוא, הקונים שעזבו שמחו לחזור. הם התגעגעו ליחסו החם והחביב של סלים, עד שהרחבת החנות והוספת פועלים היו רק עניין של זמן.
באחד הימים נכנס לחנות אמל השיכור. ריח לא נעים אפף אותו. הוא התקרב לדלפק החנות, משך בשרוולו של סלים ואמר: "יא סלים, אפשר מהעראק שבחבית הכחולה שבחוץ?" סלים חייך. מחוץ לחנות עמדה חבית גדולה מלאה בחומר חומצתי, שבו היו טובלים את הבדים לאחר יציאתם מהמכונות. "זה לא עראק, אמל יקר! אבל חכה כמה רגעים". סלים יצא, רכש בקבוק עראק בחנות סמוכה והגישו לאמל. אמל החל לגמוע ממנו במהירות. "תודה סלים, העראק שבחבית נהדר!" אמר אמל והתרחק. הדבר חזר על עצמו כל כמה ימים, אמל השיכור נכנס ומבקש עראק מהחבית הכחולה, וסלים בחיוך מגיש לו בקבוק עראק קטן.
בשעת לילה מאוחרת נפגש עבד אלכרים עם אחד מגדולי הפושעים באזור. "אני רוצה בבוקר את החנות של סלים שרופה, בלי להשאיר עקבות, ברור?" אמר אלכרים ושלשל חבילת שטרות לידי הברנש. "את השאר תקבל לאחר המשימה!" הברנש חייך. "זה המקצוע שלי". ואילו אלכרים לחש: "זכור! חנות הבדים, שבסמוך אליה חבית כחולה, אתה מטפל בה – סומך עליך!"
הירח היה מכוסה בעננים. ברנש מכוסה בברדס שחור התקרב לחנות כשבידיו דלי עם בנזין ומטליות ספוגות. הערפל הקשה עליו את הראיה ונפש חיה לא נראתה ברחוב, הוא הגיע ליעד – החנות ליד החבית הכחולה. ניפץ את הזגוגיות, שפך את הבנזין, הדליק את המטליות והסתלק ובתוך דקות ספורות האירו להבות אש ענקיות את שמי הלילה.
כמדי בוקר כאשר פסע סלים לעבר חנותו, הוא הופתע מרעש הסירנות וכמות השוטרים שסבבו באזור, כשהגיע – הוא הבחין בחנות הבדים של אלכרים מפויחת כולה, דבר לא נותר ממנה והכול היה למאכולת אש. סלים ניגש ופתח את חנותו כרגיל. לא עברו אלא דקות אחדות ואמל השיכור נכנס בוכה: "סלח לי יא סלים, אתמול היה מעונן, חשבתי שירד גשם ולא רציתי שחבית העראק שלך תינזק, אז העברתי אותה ממול, מתחת לסככה של החנות של אלכרים, סליחה שלא ביקשתי רשות!"
על קנאה משלמים מחיר יקר. בעיקר בלב המקנא שסובל בלי סיבה אמיתית. המקנא מבקש לפגוע בשני, נדמה לו שההצלחה של האחר באה על חשבונו. אבל בסופו של דבר היא פוגעת בעצמו יותר מכל. ועל כך אמרו חכמים שהקנאה היא בין הדברים שמוציאים את האדם מן העולם.
