היה זה עוד ערב שקט וקריר בעיר גרנדה בספרד, כאשר חואן קרלוס רמונטדה יצא מביתו עטוי בשכמייה שחורה ונעלם בין הסמטאות הצפופות. הוא פסע במהירות, מגפי העור שלו מהדהדים את צעדיו בקצב אחיד. כאשר הגיע לנקודת המפגש, הוא נקש על דלת העץ הכבדה את הנקישה המוסכמת בקצב ההמנון הספרדי: "הצעדה המלכותית" והמתין לתגובה.
בריח המתכת הכבד הוסט בחריקה צורמנית מן העבר השני, ודמות שפופה עטויית ברדס עד האף נגלתה בפתח: "האם הבאת את החבילה?" קרקר הקול במבטא זר. חואן קרלוס הביט ימינה ושמאלה ברחוב השומם והוציא מקפל נסתר בכיס השכמייה שלו חבילה עטופה היטב בנייר חום. הדמות המבורדסת פלטה קרקור קטן של שביעות רצון: "אני מקווה ששמרת עליה היטב". חואן קרלוס הנהן קצרות "כן אדוני, כעל בבת עיני". הדמות הטמינה את החבילה בחיקה ופטרה את חואן קרלוס בנפנוף החלטי.
כעבור שבוע הייתה ספרד כמרקחה, החדשות התפשטו כאש בשדה קוצים. בכל מקום התגודדו קבוצות אנשים ודנו בנושא שהפך לשיחת היום בכל רחבי המדינה. לכל אחד היה דעה מוצקה בנושא, חלקם צידדו במלך ספרד פרדיננד השני ירום הודו וחלקם צידדו דווקא בדודו, השני למלכות חואן קרלוס רמונטדה, אחיו הצעיר של המלך המנוח פרדיננד הראשון.
החדשות המסעירות היו הטענות שהעלה חואן קרלוס בישיבת שרי הממלכה האחרונה. בישיבה שתיזכר כאחת הישיבות הסוערות בדברי ימי ממלכת ספרד, הכריז חואן קרלוס כי פרדיננד השני, מלך ספרד המכהן הוא כלל לא בנו של המלך המנוח, אלא בן כפר יתום בשם מיגל. לטענתו של חואן קרלוס, פרדיננד האמיתי חלה ומת בהיותו פעוט רך בשנים, אך המלך שראה איך לבה של המלכה נשבר בקרבה, החליט להחליפו בבן כפר בן גילו וכך לגרום לה להאמין שהוא נרפא ממחלתו.
המלך והמלכה שניהם לא האריכו ימים, כך שהיחיד בעולם שנשאר לשמור על הסוד הוא חואן קרלוס בעצמו שהובא בסוד העניינים. הסיבה שרק עכשיו הוא חשף את המידע, כך סיפר חואן קרלוס, היא שלאחרונה התנהגותו של המלך הצעיר פוגעת בשלמותה ובביטחונה של ספרד. ולכן בהתאם למידע שבידיו, דרש חואן קרלוס לקבל את כס המלוכה, כשאר הבשר הקרוב ביותר למלך המנוח.
הדיון הוכרע כאשר חשף חואן קרלוס, חבילה קטנה עטופה בנייר חום. שם נארזו בקפידה מספר ציורים של תינוק מלכותי קטן, בעל שומה בולטת על פניו שלא הופיעה על פרצופו של פרדיננד השני. מאחורי התמונות נכתבו תחינות וייחולים לרפואתו המלאה, בכתב ידה המסודר והצפוף של המלכה האם. הגילוי המרעיש סחף את הציבור ואת השרים לתמיכה גורפת בגרסתו של חואן קרלוס והוא הוכתר למלכה החדש והבלתי מעורער של ספרד.
פרדיננד השני שירד בבת אחת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, הפנה עורף לעם הספרדי שבגד בו ונתן לדודו הנכלולי לתעתע בו בקלות ועזב את העיר. הוא בנה לעצמו בקתה קטנה במעמקי היער ובילה את ימיו בחקר העצים והצומח, הוא גידל בחצר הבקתה פרה חולבת, עזים ותרנגולים. הוא דאג לעצמו לכל מחסורו ובמשך תקופת זמן ארוכה לא פגש בבני אדם אחרים.
ערב אחד בעת שיצא ללקט פטריות, הוא שמע קולות צחוק גסים. פרדיננד השתופף מיד תחת סלע גדול וגבשושי והביט בזהירות אל מקור הרעש. במרחק הוא ראה עמוד עשן דק מיתמר לשמיים והריח תבשיל מתבשל במרחק. הוא החל לנוע בשקט ובזהירות לכיוון הקולות. כאשר התקרב לטווח ראייה הוא מצא את עצמו מביט במחנה צבאי מאולתר, אך אלה לא היו חיילים ספרדיים.
על פי מדיהם הכחולים זהובים והמבטא המעיק שבו הם פטפטו בשפתם המשונה הוא זיהה מיד כי מדובר בחיילים צרפתיים. הוא התגנב מסביב למחנה אל כיוון עגלותיהם בתקווה למצוא מידע שיסביר לו מהי פשר הנוכחות המוזרה של חיילי האויב על אדמת ספרד.
באחת העגלות המסורגות ששימשה כבית כלא נייד, הוא הופתע לראות דמות מוכרת עד כאב. "חואן קרלוס?!" הוא לחש בתדהמה גמורה "מה אתה עושה כאן?". חואן קרלוס הסתובב אליו מופתע לא פחות: "פרדיננד? אתה בחיים? לא ראו אותך מאז… מאז… לא חשוב, אתה בטח רוצה לדעת מה קרה. אחרי שעליתי לשלטון החליט מלך צרפת שזה הזמן שאנו הכי פגיעים וחלשים ותקף במלוא העוצמה מכיוונים שונים. אני, שעוד לא הספקתי להיערך או לקבל תדרוך מסודר מראש הצבא, לא הצלחתי לקבל את ההחלטות הנכונות וכמו שאתה רואה, ספרד נפלה ואני נלקחתי בשבי".
פרדיננד הביט בו בפרצוף חתום ונטול הבעה: "מאיפה הבאת את התמונות המזויפות עם כתב היד המזויף של אמי?" הוא שאל שלא ממין העניין. חואן קרלוס ענה לו במבט מושפל: "לקחתי את התמונות המקוריות שלך לזייפן הכי גדול באירופה 'הברדס מגרנדה', אבל פרדיננד בבקשה ממך עזור לי לצאת מכאן. הם לוקחים אותי למשפט בצרפת והסיכויים שלי לצאת שם זכאי ושלם אפסיים עד לא קיימים". פרדיננד הביט בו ומשך בכתפיו: "אני לא פרדיננד, לפרדיננד הייתה שומה בולטת על הפנים", אמר ועזב את המקום כשהוא עושה את דרכו בחזרה לבקתה שלו בלב היער…
"כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה" מלמד אותנו הבעל שם טוב הקדוש. כאשר אנחנו נותנים מעצמנו ומסייעים לזולת, אנחנו בעצם משקיעים בעצמנו, ומרוויחים את השכר על המעשים שלנו הן בעולם הזה והן בעולם הבא כשהוא כפול ומכופל שבעתיים…