מרדכי ארגן שבת אירוח נפלאה שהשתתפו בה כשלוש מאות איש. הוא חיפש קייטרינג טעים וזול, אבל כשהבין שהמחירים גבוהים, עלה במוחו רעיון: הוא ידע שכל קייטרינג שמזמינים מממנו לפחות שבעים מנות, נותן כחמש־עשרה מנות רזרבה. ואילו אם יזמין מאתיים מנות הוא לא יקבל יותר מעשרים מנות כרזרבה. הוא החליט לשנות את השיטה והזמין עבור השבת שלוש הזמנות נפרדות – לבעל הקייטרינג הוא הסביר שמדובר בשלושה אירועים נפרדים שהוא מזמין עבורם את האוכל. וכפי שמקובל, הוא קיבל כמעט שישים מנות רזרבה במתנה.
מה שמדרכי לא ידע, שבמקרה אחד המשתתפים בשבת היה האחיין של בעל הקייטרינג, וכשהלה סיפר לו על השבת, נדהם לשמוע בעל הקייטרינג שהייתה שם שבת אחת גדולה שהשתתפו בה כשלוש מאות איש. הוא פנה בכעס למרדכי בדרישה לשלם על מנות הרזרבה ואמר: "אם הייתי יודע שזה אירוע אחד, לא היית מקבל יותר משלושים מנות רזרבה. הוצאת ממני עוד שלושים מנות, ואתה צריך לשלם לי עליהן!"
מה דעתכם? האם מרדכי צריך לשלם על מנות הרזרבה מעבר למה שמגיע לו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ה סעיף ג' בדין: 'לעולם אומדין דעת הנותן'. סימן ר"ז סעיף ד' בדין: 'אומדנא במתנה'.
תשובה לשאלה: 'מנוף אנושי' (שאלה מס' 752)
תקציר השאלה השבועית: צפירות המכוניות ברחוב השקט שבשכונה היו יוצאות דופן. הפקק הגיע עד לרחוב המרכזי בגלל מכונית שחנתה במקום אסור ומנעה ממשאית לעבור בקטע הצר. כמה נהגים נמרצים שראו שבעל הרכב לא נראה באופק, החליטו לעשות מעשה. הם התאספו ובמאמצים משותפים הצליחו להרים את הרכב ולדחוק אותו לפינה כדי שהמשאית תוכל לעבור. אלא שכשהרימו את הרכב, נפל לו הטמבון האחורי. בעל הרכב שהגיע בדיוק באותן דקות דרש מהנהגים לשלם על הנזק, אבל הם טענו: "זאת לא בעיה שלנו שחנית במקום אסור, אנחנו הזזנו את הרכב כדי שנוכל לנסוע – לא הייתה כאן כוונה להזיק לך!" מה דעתכם? האם הנהגים חייבים לשלם את הנזק לבעל הרכב?
תשובה בקצרה: האנשים שהרימו את הרכב פטורים מהנזק שנגרם לבעל הרכב.
תשובה בהרחבה: יש כלל בהלכה שאומר לנו, שברגע שיש לאדם איום של נזק על עצמו או ממונו, 'עביד איניש דינא לנפשיה' כלומר: עושה האדם דין לעצמו כדי להציל את ממונו מנזק, וכך נפסק להלכה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ד' סעיף א') אבל בדין יש כמה תנאים שחייבים לעמוד בהם. א') שאין לו שום אפשרות אחרת שנראית בקלות, שהוא יכול להשתמש בה. ב') ברור לגמרי שיש כאן נזק שייגרם בוודאות. דוגמה לכך מצאנו בהלכה לגבי אדם שהניח את חפציו ברשות הרבים, והחפצים הללו מפריעים לאנשים לעבור – מותר להם לעבור, אפילו אם כתוצאה מכך יישברו הכלים, אפילו אם יש להם אפשרות ללכת בדרך אחרת, כיוון שזאת טרחה מרובה להתחיל להזיז לו את הכלים או להאריך את הדרך וללכת מרחוב אחר. אבל אם בקלות ניתן להזיז את החפצים ולעבור, לא התירו לו לעבור בכוח ולגרום נזק לחפצי חברו. (סימן שע"ט סעיף ד')
מה הדין אם השתמש בחפץ של חברו למנוע נזק?
בהלכה יש דיון על אדם שלקח חפץ של חברו ושם אותו מתחת לחבית שלו, כדי שהיא לא תישבר. ואז בא החבר ורוצה לקחת את החפץ שלו בחזרה. במקרה כזה חייבו אותו להביא משהו אחר במקום החפץ שלו, כיוון שזאת לא טרחה מרובה שבאמצעותה הוא יכול למנוע מחברו נזק ועוגמת נפש.
במקרה שלנו
הרכב עמד במקום אסור לחנייה והפריע למכוניות לעבור. זה נחשב כרשות הרבים, שמותר להם לעבור בה אפילו אם נגרם לו נזק. לכן היה מותר להם להרים את הרכב ולהזיז אותו למקום אחר, והם פטורים מתשלום על הטמבון שנפל. אבל אם הם עשו נזקים אחרים שלא נגרמו כתוצאה מהרמת הרכב עצמו, הם יהיו חייבים לשלם על הנזקים.
