מְחִיאוֹת כַּפַּיִם אַדִּירוֹת קָרְעוּ אֶת הַדְּמָמָה שֶׁהָיְתָה בַּכִּתָּה. אֲנִי הִבַּטְתִּי בְּמֹשֶׁה, הוּא הִבִּיט בִּי בַּחֲזָרָה וּשְׁנֵינוּ הִסְמַקְנוּ בְּאַחַת. "אַתָּה גָּדוֹל!" טָפַח אֶחָד מֵהַחֲבֵרִים עַל כְּתֵפִי וְזִעְזַע אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עוֹד קְרִיאוֹת הַעֲרָכָה נִלְהָבוֹת הֵחֵלּוּ לָרוּץ בָּאֲוִיר. לֹא הָיָה לִי נוֹחַ עִם הַחֲשִׂיפָה שֶׁל הַהַחְלָטָה הַזֹּאת, אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁיִּשְׁמֹר עָלַי מִלְּהָפֵר אוֹתָהּ.
מִמָּה? אַתֶּם שׁוֹאֲלִים. וּבְכֵן, אֲסַפֵּר לָכֶם בַּמֶּה מְדֻבָּר. הַשֵּׁם שֶׁלִּי, דָּוִד כֹּהֵן וַאֲנִי יֶלֶד טוֹב בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲבָל אוֹהֵב נַפָּצִים בְּכָל נִימֵי נַפְשִׁי. כָּל שָׁנָה אֲנִי מְחַכֶּה לְחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁבִיל הַנַּפָּצִים הָאֲהוּבִים שֶׁלִּי, הַמִּתְפּוֹצְצִים בְּקוֹל רַעַם אַדִּיר שֶׁמַּחֲרִיד אֶת הָעִיר כֻּלָּהּ. בַּמַּחְסָן הַקָּטָן, לְמַטָּה, בְּקוֹמַת הַמַּחְסָנִים, אֲנִי מְקַיֵּם רֶשֶׁת סַחַר בְּנַפָּצִים עֲנֵפָה בְּיוֹתֵר. מוֹכֵר, קוֹנֶה, וְשָׁם אֲנִי מַצְנִיעַ אֶת הָאוֹצָרוֹת הַבִּלְתִּי חֻקִּיִּים הַלָּלוּ. אַבָּא שֶׁלִּי לֹא אוֹהֵב אֶת הָעִסּוּק הַזֶּה, אַךְ הוּא לֹא אוֹסֵר עָלַי בְּאֹפֶן יָשִׁיר לְהִתְעַסֵּק בָּזֶה, וְזֶה מַסְפִּיק לִי. אִמָּא שֶׁלִּי מַמָּשׁ מִתְנַגֶּדֶת לָרַעְיוֹן, אֲבָל כָּל עוֹד אַבָּא לֹא אָמַר כְּלוּם – – – אַתֶּם יוֹדְעִים…
הַשָּׁנָה נִגַּשׁ אֵלַי אַבָּא וְאָמַר: "דָּוִד, אַתָּה בָּחוּר בּוֹגֵר (שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּלוּס שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים), עַד הַשָּׁנָה הַזֹּאת עוֹד נָתַתִּי לְךָ לְהִשְׁתּוֹבֵב בִּמְשׁוּבוֹת הַיַּלְדוּת. הַשָּׁנָה אֲנִי לֹא מוּכָן שֶׁתִּתְקָרֵב לַנַּפָּצִים וְלַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּכְלָל. אֲנִי מוּבָן?"
הוּא הָיָה מוּבָן, כַּמּוּבָן. נִסִּיתִי לְשַׁדֵּל אוֹתוֹ, הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהוּא יַסְכִּים אוֹ שֶׁנַּגִּיעַ לְכָל הַפָּחוֹת לִפְשָׁרַת אֶמְצַע. מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ: אַתָּה לֹא מוֹכֵר וְכָזֶה, אֲבָל יָכוֹל לְנַפֵּץ כַּוֶּרֶת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. אֲבָל אַבָּא הִפְתִּיעַ בְּעַקְשָׁנוּתוֹ. "לֹא!" חָרַץ אֶת הַדִּין. "וְזֶה סוֹף הַפָּסוּק שֶׁלִּי בָּעִנְיָן!"
בְּדִכְדּוּךְ סִפַּרְתִּי לַחֲבֵרַי אֶת הַגְּזֵרָה הַחֲדָשָׁה. הֵם כַּמּוּבָן הִבִּיעוּ אֶת חֹסֶר אֱמוּנָם בְּכָךְ שֶׁאַצְלִיחַ לַעֲמֹד בָּזֶה, אֲבָל אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי אִם אַבָּא אוֹמֵר, אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה. אֲפִלּוּ שֶׁקָּשֶׁה לִי מְאֹד. מֹשֶׁה לֵב, שֶׁהָיָה אַחַד הַבַּחוּרִים הַחֲזָקִים בַּכִּתָּה, נִגַּשׁ אֵלַי בְּחִיּוּךְ זָחוּחַ וְאָמַר: "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אֲנַחְנוּ מִתְעָרְבִים שֶׁאַתָּה לֹא תַעֲמֹד בָּזֶה, גַּם אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְנַפֵּץ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁיָּפֵר אֶת הַהַחְלָטָה, יִהְיֶה חַיָּב לַשֵּׁנִי אֶלֶף שֶׁקֶל. מוּכָן?"
לְרֶגַע הִסַּסְתִּי. אֵין לִי אֶלֶף שֶׁקֶל. אֲבָל אַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב, כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מִתְכַּוֵּן לְהִתְקָרֵב לְנַפָּצִים הַשָּׁנָה. (אַגַּב, הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לְהִתְעָרֵב, אֲבָל רַק אַחֲרֵי הַסִּפּוּר הַזֶּה יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה אָסוּר!) מֹשֶׁה אָמַר אֶת זֶה בְּקוֹל, וְעַכְשָׁו כֻּלָּם צִפּוּ לַתְּגוּבָה שֶׁלִּי. נֶעֱמַדְתִּי וְאָמַרְתִּי "אֲנִי מוּכָן!" מִנִּינוּ עֵדִים לַשְּׁטָר שֶׁכָּתַבְנוּ בֵּינֵינוּ, לָחַצְנוּ יָדַיִם. וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם וְהַיְדִיעָה שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה לָהּ הָלְאָה, כֻּלָּם הִמְתִּינוּ לִרְאוֹת מַה יִּהְיוּ תּוֹצְאוֹת הַהִתְעָרְבוּת. מֹשֶׁה הָיָה בָּטוּחַ שֶׁיְּקַבֵּל אֶלֶף שֶׁקֶל, הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁאַצְלִיחַ. אֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי לְהַרְוִיחַ מִזֶּה אֶת הַכֶּסֶף, אֲבָל כֵּן הִרְוַחְתִּי אֵיזֶה שֶׁהוּא מָגֵן חִיצוֹנִי לַמִּלָּה שֶׁלִּי.
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הִגִּיעַ. בֵּית הַסֵּפֶר לָבַשׁ חִיּוּכִים. הַחֲבֵרִים הֵחֵלּוּ לְהָבִיא כָּל מִינֵי 'שַׁעֲשׁוּעִים' וְאַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים הָלְכוּ 'לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ' בָּהֶם. אֲבָל לֹא הִצְטָרַפְתִּי הַשָּׁנָה. בְּתֹם יוֹם הַלִּמּוּדִים הֵרַמְתִּי אֶת הַכִּסֵּא וְשַׁבְתִּי הַבַּיְתָה, לְבַד. רָאִיתִי מִן הַצַּד אֶת מֹשֶׁה נוֹשֵׁךְ שָׂפָה, הָיָה לוֹ קָשֶׁה לְהִתְגַּבֵּר. אֲבָל בַּסּוֹף גַּם הוּא עָשָׂה כָּמוֹנִי. יוֹמַיִם אַחַר כָּךְ הוּא הָלַךְ אִתָּם, לֹא נִפֵּץ נַפָּצִים, אֲבָל בְּהֶחְלֵט הָיָה שֻׁתָּף פָּעִיל בְּכָל מַה שֶּׁקָּרָה בַּסְּבִיבָה. אַבָּא הָיָה גֵּאֶה בִּי, אִמָּא הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת, שָׂמַחְתִּי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם נַחַת, אֲבָל הַקֹּשִׁי בְּלִבִּי צָרַב מְעַט. מְאֹד אָהַבְתִּי לְפוֹצֵץ נַפָּצִים.
שָׁבוּעַ בְּדִיּוּק לִפְנֵי שׁוּשַׁן פּוּרִים זֶה קָרָה: שָׁמַעְנוּ 'בּוּם'. אֲבָל אַחַר כָּךְ שָׁמַעְנוּ צְוָחָה חַיָּתִית, וְקוֹלוֹת שֶׁל סִירֵנוֹת שֶׁהִטְרִיפוּ אֶת שַׁלְוַת הָרְחוֹב הַשָּׁקֵט שֶׁלָּנוּ.
יָצָאנוּ לַמִּרְפָּסוֹת, לֹא רָאִינוּ בְּדִיּוּק מַה קָּרָה. הֵבַנּוּ רַק שֶׁמִּישֶׁהוּ נִפֵּץ נַפָּץ, וְהַנַּפָּץ הִתְפּוֹצֵץ לוֹ בַּפָּנִים. גִּצִּים עָפוּ אֶל הַדִּירָה הַקְּרוֹבָה, הַדִּירָה נִשְׂרְפָה בְּחֶלְקָהּ וְהַתִּינוֹק שֶׁשָּׁהָה שָׁם שָׁאַף עָשָׁן וְנִלְקַח לְבֵית הַחוֹלִים. הַמִּישֶׁהוּ הַזֶּה, כָּךְ הִתְבָּרֵר כַּעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, הָיָה מֹשֶׁה לֵב שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּמִּלָּה שֶׁלּוֹ. הַנַּפָּץ הִתְפּוֹצֵץ לוֹ בַּפָּנִים. לֹא יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק מַהוּ הֶקֵּף הַנֶּזֶק שֶׁנִּגְרַם לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ מַשֶּׁהוּ עַל כְּוִיּוֹת רְצִינִיּוֹת בַּמֵּצַח וּפְגִיעָה אֲנוּשָׁה בָּעַיִן. וְשֶׁהוּא לֹא יוּכַל לִרְאוֹת יוֹתֵר בְּעַיִן יָמִין שֶׁלּוֹ. כָּאַבְתִּי כָּל כָּךְ. יָדַעְתִּי שֶׁאִם הוּא רַק הָיָה עוֹמֵד בַּמִּלָּה שֶׁלּוֹ הוּא הָיָה מַרְוִיחַ אֶת הָעַיִן שֶׁלּוֹ, וְלֹא הָיָה סוֹחֵב עַל גַּבּוֹ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן מֵהַנֶּזֶק שֶׁנִּגְרַם לַתִּינוֹק.
בָּאתִי לְבַקֵּר אוֹתוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים. הוּא הִבִּיט בִּי בְּעַיִן אַחַת נְפוּחָה מִבַּעַד לַתַּחְבּוֹשׁוֹת שֶׁהִקִּיפוּ אֶת כָּל רֹאשׁוֹ, עֵינוֹ הָיְתָה אֲדֻמָּה וְדוֹמַעַת. הוּא אָמַר: "אֲנִי חַיָּב לְךָ אֶלֶף שֶׁקֶל!"
"עֲזֹב אֶת זֶה!" נָזַפְתִּי בּוֹ. "הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה בָּרִיא!" אֲבָל הוּא הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה. "לֹא!" הוּא הִתְעַקֵּשׁ. "חָטָאתִי לְעַצְמִי, תִּרְאֶה לְמָה גָּרַמְתִּי. אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לְךָ אֶת זֶה. זֶה סוּג שֶׁל דְּמֵי חֲרָטָה!"
סִכַּמְנוּ שֶׁאֶת הַכֶּסֶף יַעֲבִיר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּזּוֹקָה מִמֶּנּוּ. הוּא בָּכָה כָּל כָּךְ. הִתְחָרֵט וְאָמַר: "אִם רַק הָיִיתִי יָכוֹל לִצְעֹק בָּרְחוֹבוֹת. הֲרֵי כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁלּוֹ לֹא יִקְרֶה כְּלוּם וְאַף אֶחָד לֹא יִנָּזֵק מִמֶּנּוּ. גַּם אֲנִי כָּכָה חָשַׁבְתִּי. אִם הָיִיתִי יָכוֹל לִצְעֹק בָּרְחוֹבוֹת, הָיִיתִי צוֹעֵק: "בְּבַקָּשָׁה, תַּחְשֹׁב רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מְפוֹצֵץ אֶת הַנַּפָּץ הַזֶּה, כִּי הַחַיִּים שֶׁלְּךָ וְהַחַיִּים שֶׁל אֲחֵרִים תְּלוּיִים בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ!"
