נאמנות

אֲנִי וְדוֹדִי הָדָר תָּמִיד הָיִינוּ יְדִידִים טוֹבִים. אֲנִי הַשֻּׁתָּף הָרִשְׁמִי שֶׁלּוֹ בַּעֲסָקָיו וְיַחַד רָקַמְנוּ הֲמוֹן חֲלוֹמוֹת. הַחֹפֶשׁ הַזֶּה הָיָה לָנוּ חֲלוֹם לְהָקִים מִינִי חַוָּה לִילָדִים לִתְקוּפַת הַקַּיִץ. כַּמָּה סוּסִים, סְיָחִים, סוּס פּוֹנִי, רְכִיבָה, כְּבָשִׂים קְטַנּוֹת, חֲלִיבָה, לוּלִים, תַּרְנְגוֹלוֹת, בֵּיצִים. בָּעִיר הָעִירוֹנִית שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה, וְלֹא הָיָה לָנוּ סָפֵק שֶׁזֶּה יִהְיֶה הַלָּהִיט שֶׁל הַחֹפֶשׁ. חִשַּׁבְנוּ אֶת הַהוֹצָאוֹת לְעֻמַּת הַהַכְנָסוֹת וְגִלִּינוּ שֶׁזֶּה עֵסֶק דֵּי מִשְׁתַּלֵּם. לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ תָּמְכוּ בָּרַעֲיוֹן וְהִצִּיעוּ עֶזְרָה לוֹגִיסְטִית וְרַעְיוֹנִית, וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לְחַפֵּשׂ מוֹשַׁבְנִיקִים אוֹ כָּאֵלֶּה הַמִּתְגּוֹרְרִים בַּכְּפָרִים, כְּדֵי לְנַסּוֹת לְבָרֵר מִמִּי נִתָּן לִשְׂכֹּר כַּמָּה בְּהֵמוֹת חֲבִיבוֹת וּבִלְתִּי מַזִּיקוֹת.
גִּלִּינוּ שֶׁבַּדֶּרֶךְ הַחֻקִּית יֵשׁ הַרְבֵּה מִכְשׁוֹלִים שֶׁחוֹלְבִים עוֹד וְעוֹד אֲחוּזִים מֵהָרֶוַח הָעֲתִידִי, מָה גַּם שֶׁעֲרֵמוֹת הַבִּירוֹקְרַטְיָה שֶׁהִצְטַבְּרוּ לְקַבָּלַת אִשּׁוּר לְהַחֲזִיק בִּבְהֵמוֹת כָּאֵלֶּה – הָיוּ גְּבוֹהוֹת מִדַּי וְלָקְחוּ זְמַן רַב מִדַּי, וְהִגַּעְנוּ לְמַסְקָנָה שֶׁאֲנַחְנוּ מַפְסִידִים אֶת הָעוֹנָה הַבּוֹעֶרֶת.
הֶחְלַטְנוּ לַעֲקֹף הַכֹּל. פָּנִינוּ לְעַרְבִי מִכְּפַר סָמוּךְ, הוּא הִסְכִּים לְהוֹבִיל לָנוּ כָּל שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת בַּבָּגָאז' שֶׁל הָרֶכֶב עַד לֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁשָּׂכַרְנוּ לְשֵׁם כָּךְ, מָכַר לָנוּ צִיּוּד וּמָזוֹן מְשֻׁבָּחִים, וְ… יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
מַהֵר מְאֹד הִתְפַּרְסְמָה הַחַוָּה שֶׁלָּנוּ בְּכָל הָאֵזוֹר. מִשְׁפָּחוֹת הִגִּיעוּ מִמֶּרְחַקִּים, יְלָדִים נֶהֱנוּ לְהִצְטַלֵּם עִם אֶפְרוֹחִים צְהֻבֵּי פְּלוּמָה, וְאִמָּהוֹת נִמְלְטוּ מִפַּחַד מֵעִזִּים שֶׁרִחְרְחוּ לָהֶן אֶת הָעֲגָלוֹת בְּחִפּוּשׂ אַחַר מָזוֹן. כָּךְ אוֹ כָּךְ – הָרְוָחִים הָלְכוּ וְגָדְלוּ וַאֲנִי וְהָדָר הָיִינוּ מְרֻצִּים עַד הַשָּׁמַיִם.
וְאָז הִגִּיעַ לַחַוָּה אָדָם בַּעַל פָּנִים מִשְׂרָדִיּוֹת מְרֻבָּעוֹת וְעֵינַיִם בִּקָּרְתִּיּוֹת. הָדָר הוֹרָה לִי לְהִמָּלֵט, וְהַזָּר בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת תְּעוּדַת בַּעֲלוּת וְאִשּׁוּר הַחְזָקָה בַּחַוָּה וּבַחַיּוֹת. הָדָר, שֶׁכְּבָר הָיָה בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, בַּר עוֹנְשִׁין לְכָל הַדֵּעוֹת, נִסָּה לְסוֹבֵב אוֹתוֹ בְּסִפּוּרֵי סְרָק, אֲבָל הָאִישׁ לֹא הִתְרַשֵּׁם מִגִּבּוּבֵי הַתֵּרוּצִים וּבִקֵּשׁ לְזַמֵּן אוֹתוֹ לַחֲקִירָה. "אֵיפֹה הַשֻּׁתָּף שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל לְבַסּוֹף.
הָדָר שָׁתַק לְרֶגַע, הֶחְלִיט שֶׁהוּא לֹא מְעֻנְיָן לְסַבֵּךְ אוֹתִי וְהִצְהִיר: "אֵין לִי שֻׁתָּף. אֲנִי עַצְמָאִי!" הָאִישׁ אִיֵּם שֶׁאִם לֹא יַחֲשֹׂף אֶת שֻׁתָּפוֹ יִשָּׂא בַּתּוֹצָאוֹת לְבַדּוֹ. אֲנִי צָפִיתִי בַּמִּתְרַחֵשׁ בְּאֵימָה וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאִם הָדָר לֹא מְעֻנְיָן לְדַבֵּר, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת. נֶעֱמַדְתִּי מוּל הָאִישׁ וְהִצְהַרְתִּי: "אֲנִי הַשֻּׁתָּף!" הָדָר הִבִּיט בִּי בְּכַעַס, אֲבָל עָמַדְתִּי שָׁם נָחוּשׁ וּבָטוּחַ.
"אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה קָטִין, וַאֲנִי יָכוֹל לְסַבֵּךְ אוֹתְךָ עַכְשָׁו כַּהֹגֶן עִם כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁל הַחְזָקַת בַּעֲלֵי חַיִּים לְלֹא רִשָּׁיוֹן?"
"אֲנִי יוֹדֵעַ", אָמַרְתִּי בְּקוֹל בָּרוּר. "אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר לְךָ בְּבֵרוּר, לֹא יָדַעְנוּ עַל כָּל הַפְּרוֹצֵדוּרָה שֶׁצָּרִיךְ לְבַצֵּעַ. לֹא הָיְתָה כָּאן שׁוּם כַּוָּנָה לַעֲקֹף אֶת הַחֹק אוֹ לַעֲבֹר עָלָיו. הַכֹּל נַעֲשָׂה בְּתֹם לֵב!"
הָאִישׁ הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט כּוֹעֵס, אֲבָל לְבַסּוֹף הוּא הִתְרַכֵּךְ. "יֵשׁ לְךָ אֹמֶץ, יַלְדּוֹן…" הִפְטִיר בַּחֲצִי חִיּוּךְ. "לָכֵן הַפַּעַם הַזֹּאת אֶסְתַּפֵּק בְּאַזְהָרָה. כָּל הַכָּבוֹד עַל הָאֹמֶץ וְהַכֵּנוּת, הִצְלַחְתָּ לְהַצִּיל חָבֵר עִם הַיֹּשֶׁר וְהָאֹמֶץ שֶׁלְּךָ!"