דודי ישב להנאתו במרפסת הבית ופתאום הגיע מולו ללא התראה מוקדמת רחפן עם מצלמה ונעמד בדיוק מעליו. דודי הסתכל לכל עבר וחיפש את מפעיל הרחפן. כשראה שאין אף אחד בסביבה והרחפן לא מתכונן לזוז מהמרפסת שלו, הוא התרגז, לקח את בקבוק הבירה שהיה על השולחן, זרק על הרחפן והפיל אותו על הכביש. הרחפן נשבר לרסיסים. אחרי שתי דקות דפק בדלת השכן ממול שהרחפן היה שלו, ותבע ממנו לשלם על הרחפן. אבל דודי טען: "הרחפן שלך נעמד מעל המרפסת שלי וצילם אותי, אסור לך לצלם בשטח הפרטי שלי! הדרך היחידה שלי לעצור את הצילומים הייתה רק על ידי שבירת הרחפן, וזה מה שעשיתי. אני לא צריך לשלם לך כלום". מה דעתכם? האם דודי צודק או שהוא חייב לשלם על הנזק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס' עמוד א' בדין: 'היזק ראייה' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ד סעיפים א' – ז'.
תשובה לשאלה 'אלרגיה מסוכנת' (שאלה מס' 793)
תקציר השאלה השבועית: שרונה נולדה עם אלרגיה מסכנת חיים למוצרי חלב. היא יצאה למסעדה בשרית כשרה וקיבלה לקינוח גלידה פרווה. היא אכלה ממנה מעט, הרגישה רע והתפנתה לבית חולים. הרופאים זיהו שהגלידה הייתה חלבית וטיפלו בה בהתאם. היא יצאה מזה בנס בחיים. כשניגשה לתבוע את בעל המסעדה על הנזקים, התברר ששלחו עובד לקנות קינוח והוא קנה בטעות גלידה חלבית. נשאלת השאלה: מי אשם בתשלום הנזקים – האם המלצר שנתן לה את הקינוח ולא בדק שהגלידה חלבית? או המלצר שקנה את הגלידה? או שבכלל בעל המסעדה אשם וחייב בתשלום הנזקים? מה דעתכם?
תשובה בקצרה: אם יש ביטוח, מותר לתבוע את הביטוח. אם אין ביטוח אי אפשר לחייב אף אחד מהם, אבל ב'דיני שמיים' יהיה ניתן לחייב את המלצר שקנה את הגלידה.
תשובה בהרחבה: במקרה שאדם נתן לחברו בשר לאכול ואמר לו שהבשר כשר במאת האחוזים ולבסוף התברר שהבשר לא היה כשר, החבר שאכל את הבשר פטור כיוון שזה 'אונס', והוא לא ידע שהבשר אינו כשר. אבל החבר שהכשיל אותו בבשר הלא־כשר, עבר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". בדיני ממונות הדברים מתנהלים קצת אחרת ומייד נפרט בהרחבה את ההבדלים.
למדנו בגמרא (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף מ"ז עמוד ב') שאדם שהניח סם מוות (רעל) לפני הבהמה של החבר שלו והיא אכלה מרצונה ומתה, "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים". כלומר, אמנם אי אפשר לחייב אותו בבית דין, אולם הנהגת היושר הרצויה ביראת שמים מחייבת אותו לשלם. הסיבה שבין דין לא יכול לחייב אותו, בגלל שהבהמה אכלה את הרעל מרצונה החופשי כשאף אחד לא הכריח אותה לכך, וממילא היא זו שהביאה את הנזק על עצמה. ולכאורה כך גם במקרה שלנו, כיוון ששרונה אכלה את הגלידה מרצונה החופשי, היא יכלה להימנע מלאכול את זה, ולכן אי אפשר לתבוע את המלצר או את בעל המסעדה.
מה לגבי המלצר שקנה את הגלידה או המלצר שהגיש?
לשני המלצרים יש דין של 'מזיק בגרמא' (כלומר, גורם לנזק, ולא אחראי ישיר) בשוגג כמו שהסבירו בדברי התוספות (מסכת בבא קמא דף נ"ו עמוד א', דיבור המתחיל 'כיסהו') וההלכה לגבי מזיק בשוגג שהוא פטור מתשלום אפילו בדיני שמיים, כי לא הייתה לו כוונה להזיק. אבל אם המלצר שקנה את הגלידה פשע מלכתחילה, למשל, שהלך לקנות את הגלידה בחנות שרוב הגלידות בה חלביות, כשהוא יודע שהעבודה שלו היא במסעדה בשרית, במקרה כזה המלצר יהיה חייב בדיני שמיים. ולמרות שמבחינה הלכתית קשה לחייב את הנוגעים בדבר, מכל מקום שרונה יכולה לתבוע את חברת הביטוח כיוון שמבחינה משפטית יש לה סיכוי גבוה לזכות בתביעת הפיצויים.
