האולם היוקרתי היה מלא מפה לפה. את אווירת המתח היה ניתן להרגיש היטב באוויר. לא בכל יום מתקיימת תחרות הגמר לגביע אליפות הנוער העולמית בשחמט. אנשי תקשורת מכל רחבי העולם גדשו את היציעים, וצלמים התרוצצו מכל עבר. לאחר חודשים ארוכים של תחרות מאתגרת הצליחו שני נערים להעפיל לגמר הגביע העולמי, ועכשיו הם עמדו על הבמה: מתמודד אחד מדנמרק והשני מישראל.
מאחורי כל אחד מהנערים ישבו בני משפחה רבים, חברים ואוהדים, המאמן האישי ואף חברי הקונסול ושגרירי מדינותיהם שהגיעו לכבד את האירוע.
אירוע גמר התחרות המסורתית שהתקיים אחת לשלוש שנים באחת ממדינות אירופה, כלל לא רק את התחרות עצמה. הנוהג הוא, שלאחר ניצחון אחד המתמודדים מוקרן באולם שידור ישיר שמשודר למאות מיליונים ברחבי העולם ובו משתתפים עשרות מנהיגי מדינות שנציגיהן השתתפו בתחרות. לאחר מכן הנער הצעיר נושא נאום בן חמש דקות, שמאזינים לו כל ראשי המדינות ומיליוני הצופים מרחבי העולם. בכל תחרות נישא נאום מרגש או נאום רווי פיקחות ושנינות ורבים מחכים לשמוע אותו לאחר כל תחרות.
שופט התחרות ניגש לבמה. "אוריה כחלון מישראל", קרא. "אתה מוזמן לשבת בצד ימין, וג'וש טריאסטר מדנמרק מצד שמאל". אוריה צעד קדימה בצעדים בטוחים והתיישב על יד שולחן המשחק.
לא בשביל הכבוד הגדול רצה אוריה הצעיר לנצח. כבר בתור ילד הוא ניחן בחוש צדק מפותח והיה מארגן מבצעים חברתיים בבית הספר שנועדו לעזור לחלשים.
"אם אצליח לנצח בתחרות ולשאת נאום על הנושא, אוכל לרתום אנשים רבים יותר להתייחס טוב יותר זה לזה!" אמר לעצמו. ואכן, אוריה השקיע את כל מרצו וכוחותיו כדי להצליח בתחרות. הוא כבש בהצלחה יעד אחר יעד והותיר את כל המתמודדים מולו פעורי פה ממהלכיו המבריקים, עד שלבסוף הצליח להעפיל לגמר אליפות הנוער.
כשנשמע האות לתחילת המשחק, הוא החל לשחק בביטחון, אך עם הזמן חש שיריבו מתגבר עליו. בין שני המתמודדים היה שעון זכוכית עם כפתור גדול, עליו לחץ כל שחקן בסיום כל מהלך. לכל מהלך היה מוקצב זמן מסוים, והשעון שמדד את זמן התחרות והוקרן במסך גדול הצביע בבירור על מהלכים ארוכים מדי של אוריה לעומת מהלכים קצרים ומדויקים של יריבו.
לפתע הגיח אחד מהיושבים בקהל, טיפס במהירות על הבמה וזרק לעברו פתק קטן שעליו היה ציור. המאבטחים רדפו אחריו וניסו לעצור אותו, אבל הוא הגיח כרוח סערה ומיהר לחזור למקומו ביציע. התעוררה מהומה והשופטים עצרו את המשחק. אוריה היה המום. מי שטיפס לבמה היה אלישע חברו הטוב. על פי הכללים אם אוהד מנסה לחבל במשחק כנגד היריב, הניצחון הוא טכני והמועמד שניסו להטות לטובתו מושעה מכל תחרות למשך שנתיים. פעולה כזאת יכלה לחבל בתוצאות המשחק שלו ולגרום לו להפסיד.
המאבטחים עצרו את אלישע והחלו לגרור אותו לכיוון היציאה. "מה קורה כאן?" שאל השופט. "למתמודד ג'וש יש אוזניה באוזן שמאל, ודרכה הוא מקבל פקודות אילו מהלכים לבצע! אמרתי זאת לשופט, אך הוא לא התייחס אלי! קהל נכבד, דרשו לבדוק זאת!" הכריז אלישע בקולי קולות.
ג'וש נקרא לבדיקה אצל השופט, והלה הוציא מקצה אוזנו של ג'וש אוזנייה קטנה שהסווה בשערו. כעבור מספר דקות התייעצות עלה השופט לבמה והכריז על המנצח הטכני בתחרות: אוריה כחלון.
הקהל הריע לאוריה במחיאות כפיים סוערות, והוא נקרא אל הבמה לשאת את נאומו. הוא החל לנאום והציג בפני הקהל את הפתק שזרק לעברו חברו הטוב אלישע. היה זה ציור של פרי הסברס. ואוריה הסביר: "כשראיתי שאלישע התפרץ לבמה ומכשיל את התחרות, כעסתי עליו מאד. אבל אז ניסיתי להבין את משמעות הציור של פרי הסברס. פרי הסברס הוא קוצני מאוד מבחוץ, אך מתוק מבפנים. ברגע הראשון הפעולה הזאת הייתה נוראה מבחינתי, ואלישע רמז לי שלא להיבהל, ואכן, לבסוף בזכותה ניצחתי!
המסר שאני רוצה להעביר לכם כאן, הוא העיקר מבחינתי – לעולם אל תשפטו אדם לפי הפעולה שהוא עושה, נסו להבין את הסיבה, את המניע, את הרצון הפנימי שעומד מאחורי המעשה, ואז יהיה לכם קל יותר לא לשפוט…"
*
גם מה שנראה לנו במציאות כמשהו רע שנועד להכשיל אותנו ולגרום לנו ליפול, עתיד להתברר בטווח הארוך, כמה שדווקא היה לטובתנו הגבוהה יותר וקידם אותנו לעבר מטרה חשובה. הקב"ה הוא טוב ומיטיב, וכל מה שהוא עושה לנו נועד אך ורק כדי לקרב אותנו אל הטוב המוחלט. וגם אם כעת זה לא נראה לנו ככה, נדרשת מאיתנו אמונה שהכול הכול לטובה ולברכה.
