עברו חודשיים בלבד מאותו בוקר שבו גברת דסברג הגיעה לברך את שכנתה – גברת שמחון – לרגל הולדת בנה. והנה כעת, נשמעה דפיקה נרגשת על דלת ביתם של השכנים. הייתה זו הפעם גברת שמחון שבאה היא לברך את שכנתה לרגל הולדת בנה. שתי המשפחות גרו באותו בניין דלת מול דלת וחלקו יחד יחסי שכנות קרובים. שני הילדים הקטנים שנולדו, נועם שמחון ובני דסברג – גדלו יחד ממש מהרגע הראשון.
החברות בין נועם ובני החלה עוד מהגן והמשיכה בבית הספר היסודי ואפילו בחטיבה ובתיכון הם נשארו החברים הכי טובים. הם גדלו והתבגרו יחד, ועם השנים הפכו מילדים קטנים ושובבים לנערים אחראיים וחכמ
ים.
כשסיימו את לימודיהם בבית הספר ניצבה בפניהם לראשונה פרשת דרכים שאיימה להפריד ביניהם. נועם רצה מאוד להמשיך אחרי בית הספר ללמוד במכללה, הוא חלם להקים משפחה לתפארת ולפתוח משרד עורכי דין מצליח שיוכל לאפשר לו ולמשפחתו לחיות בכבוד. לבני, לעומת זאת, היו תכניות אחרות לגמרי. בני רצה לקחת קצת פסק זמן להתאווררות אחרי כל שנות הלימוד הארוכות. הוא תכנן לעבוד במשך כמה חודשים בעבודות מזדמנות עד שיחסוך מספיק כסף ויוכל לצאת לטיול במזרח.
הם בילו שעות ארוכות בשיחות נפש מהו הדבר הנכון לעשות. מכיוון שאף אחד מהשניים לא העז לבטא בקול את המחשבה על כך שדרכיהם תיפרדנה.
לבסוף הגיע רגע ההחלטה, ואחרי כמעט עשרים שנות חברות צמודה – כל אחד מהם עמד, לראשונה בחייו, לפנות לדרך חדשה לבדו. הם בירכו זה את זה מעומק הלב והבטיחו כמובן לשמור על קשר.
נועם המשיך ללימודי משפטים במכללה כפי שתכנן. הוא התגלה במהרה כבחור חרוץ ושקדן ומצא הרבה עניין והצלחה בלימודיו, הוא התחיל לעבוד כעורך דין במשרד מצליח וכעבור כמה שנים הכיר את אשתו והקים משפחה לתפארת. גם בני, אחרי חצי שנה שבה עבד בשליחויות עבור עסקים שונים, יצא לטיול הגדול שעליו חלם. הוא הרגיש שזה בדיוק מה שהוא היה צריך – מקום עם שקט ומרחבים, שיאפשר לו להירגע קצת לפני שהמרוץ של החיים יתחיל.
בתחילת דרכם עוד שמרו בני ונועם על קשר כפי שהבטיחו זה לזה, אבל ככל שהזמן חלף השיחות היומיות ביניהם הפכו לשבועיות ולאחר מכן הוחלפו באיחולי חג שמח בלבד. כל אחד נעשה עסוק יותר ויותר בענייניו, והקשר ביניהם הלך והתרופף עד שנותק לגמרי. לבסוף הם נשארו רק עם זיכרונות ילדות משותפים ואהבה גדולה אחד לשני.
בעוד שחייו של נועם המשיכו במסלול המבטיח להצלחה, אצל בני הדברים קצת הסתבכו. באחד המקומות שאליהם הגיע בטיולו, הוא התחבר לכנופיה מקומית. בהתחלה הוא רק התעניין, אבל עם הזמן הוא לא עמד בפיתוי והתחיל להיכנס לעניינים בעצמו. בני היה בחור מבריק והכנופיה ראתה בו נכס של ממש, היו לו הערות חכמות שהצילו את הכנופיה לא פעם. הוא קנה לעצמו מהרה מקום של כבוד בין העבריינים, והארגון שלו הפך לאחד מארגוני הפשיעה החזקים במדינה. כשהרשויות החלו לסגור עליהם הבין בני שהוא חייב לברוח. היעד שלו היה ברור, הגיע הזמן לסיים את הטיול ולחזור ארצה. וכך באישון לילה, בלי להגיד לאף אחד, עלה בני על מטוס בחזרה לארץ.
מיד עם הנחיתה בשדה התעופה בני הרגיש שמשהו לא בסדר. ברגע שדלתות המטוס נפתחו החשש של בני התאמת. ליד הדלת חיכו שוטרים רבים ובדקו כל אחד מהנוסעים שירד. בני ידע שהם מחפשים אותו, ככל הנראה הרשויות הוציאו נגדו צו הסגרה. לא הייתה לו שום אפשרות לברוח וכעבור כמה דקות בני מצא את עצמו מובל למתקן מעצר.
בשעת ערב מאוחרת הוא נדחף לתא מעצר קטן וצפוף, שם הוא יבלה את זמנו עד שיוחלט בבית המשפט מה יעשו בו. "מה עשית?" פנה אליו אחד העצורים שהיה כבר בתא כשבני נכנס. "לא עשיתי כלום…" אמר בני כמעט באופן אוטומטי. "אהה זה מה שכולם אומרים", צחק החבר החדש שלו לתא המעצר. "טוב, אתה לא חייב לענות לי", הוא המשיך, "גם ככה זה לא משנה, יעבור הרבה זמן עד שנראה אור יום…"
"למה אתה אומר ככה?" שאל בני בתמימות. "השופט יכול פשוט לשחרר אותנו… לא?" עכשיו חבר התא של בני כבר ממש התפוצץ מצחוק. "תגיד לי", הוא אמר, "ראית מי משובץ לבית המשפט מחר? זה השופט הקפדן ביותר, הוא לא מוותר לאף אחד. אני מציע לך חבר לא לפתח ציפיות, חבל שתתאכזב!" סיים את הנאום שלו כשהוא נוטל מבני את מעט התקווה שנשארה לו במעמקי ליבו.
למחרת הובל בני לאולם הדיונים. כשהוא הרים את מבטו לעבר השופט, הוא נדהם לראות על הכיסא לא אחר מאשר את נועם – חבר הנפש שלו מלפני שנים. באותו רגע, עלה חיוך על פניו וכל החששות שלו התפוגגו. בני ידע שנועם לא יעגל עבורו פינות, אבל במקביל העונש שיקבל יהיה עונש מתחשב שיאפשר לו להשתקם ולבנות לעצמו חיים חדשים.
*
בפרשתנו אנחנו קוראים על הברכות הטובות המצפות לעם ישראל כשהוא הולך בדרך הישר, ולעומתן הקללות – שהן תוצאה של חיים בדרך שגויה. קריאת הקללות יכולה לעורר תחושת אי נוחות של עונש כבד מדי, אולם ההבנה שמי שמנהל את העניינים בעולם הוא הבורא שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו, יכולה לנסוך בנו תחושת בטחון שכל מה שקורה איתנו הוא הכי טוב שיכול להיות בהתאם למה שמגיע לנו והכול אך ורק לטובתנו, כדי שנלמד לשנות את דרכינו ולחיות את חיינו בצורה שתיטיב איתנו לאורך זמן.
