עניין של מחשבה

חודשיים תמימים איתי מארגן את החופשה הזאת שהוא חולם עליה כבר שנה שלמה. הוא עובד כמחנך ואשתו מיכל כרואת חשבון, וכדי לארגן לשניהם חופשה של כמה ימים, לא בתקופת עומס אלא בזמן נוח, צריך התארגנות מקסימלית ותיאומים מדויקים.

לאחר כמה וכמה דחיות ולאחר שמיכל ביקשה חופשה חודשיים מראש, הם רצו לחסוך לעצמם את כאב הראש של הטיסה לחו"ל והחליטו לצאת לחופשה סולידית במקום שקט בצפון הארץ. במשך שבוע שלם חיפשו איתי ומיכל מקומות מתאימים, עד שהחליטו על המלון המיועד – מקום שקט, נקי, עם נוף לכינרת, אוכל טוב ושירות מושלם.

לאחר ציפייה ארוכה הגיעו לבית המלון איתי מיכל ובנם עברי בן השבע. הציפייה שלהם הייתה לחופשה של שבוע שלם, והם רצו ליהנות מכל רגע במהלכה.

ברגע שהם קיבלו את מפתחות החדר ונכנסו פנימה, הרגיש איתי שהוא כמעט משתגע: החדר הדיף ריח חריף של סיגריות. בכל פינה נכח הריח הכבד. הוא היה ספוג בקירות, במצעים ובמגבות ואפילו בטלפון הקטן שעמד על השידה בפינת החדר. הזעם עלה לראשו של איתי והוא הרגיש שהוא עומד לאבד שליטה: בדיוק בשביל זה הם חיפשו מקום שיש עליו המלצות מצוינות! הם טרחו והתאמצו בכל הכוח רק כדי לוודא שהחופשה תעבור על הצד הטוב ביותר, והנה אכזבה שכזו!

בתחילה מיכל שתקה, אבל לבסוף היא נשברה ואמרה: "בשביל זה השתגענו אחרי החופשה הזאת? בשביל לקבל חדר עם ריח נורא שכזה? כבר שלושה ימים שאני אורזת, מארגנת ומסדרת, כשלך היה רק תפקיד אחד לעשות – להזמין לנו מקום סביר, ולבסוף הגענו לחדר שאפילו לא טרחו לנקות אותו?"

אחרי המשפטים הללו הרגיש איתי שהוא מאבד עשתונות לגמרי. הוא לא הצליח להבין את הזלזול המחפיר של המלון בלקוח כמוהו. מה נראה להם, שהם נפלו על פראייר? הוא יצא מהחדר אדום מכעס, ועברי הקטן הצטרף אליו כדי לראות מה קורה בפועל. איתי פסע במהירות לכיוון הקבלה ואגר באיפוק את כל הסבלנות שהצליח לגרד נוכח הסיטואציה ההזויה שנקלע אליה.
"סליחה, יש ריח חריף של סיגריות בחדר שלנו!" אמר בחיוך חמוץ שהסתיר מאחורי הרבה זעם כבוש. "באמת?" אמר הפקיד הנבוך. "ממש מוזר לי לשמוע". איתי הסתכל על שמו של הפקיד ואמר לו: "תקשיב דני, אולי זה נשמע לך מוזר, אבל יש ריח של סיגריות בחדר שלנו. ולכן אני דורש לעבור מייד לחדר אחר!"

"אדוני", חייך דני קצרות, "אין לי כרגע אפשרות להעביר אותך לחדר אחר משום שכל החדרים תפוסים. אם תרצה להמתין כמה דקות, אזמין צוות ניקיון ואביא מכונה שתעבור שוב על החדר שלך ותשאב את כל הריח מהחדר!"

"תקשיב לי טוב, אדון פקיד שלא מבין מה אני רוצה ממנו!" פתאום איתי שם לב שהוא צועק, וזה היה ממש מוזר בעיניו, כי חשוב לו לתת כבוד לכל אדם באשר הוא ובטח כאשר עברי, הבן שלו, צופה במתרחש.

"אתה מבין שאנחנו כבר חודשים ארוכים מתכננים את החופשה הזאת? אתה מבין שאף אחד לא הכין אותנו לחדר שיהיה אפוף בריח של סיגריות? עכשיו, מאחר שאתה לא אמור לענות לי תשובות של מזכירה אלקטרונית, תתחיל להגדיל את ראש, להצדיק את המשכורת שאתה מקבל ולמצוא לנו פתרון מהיר. כי בחדר הזה אנחנו לא הולכים להישאר!"

רק אחרי שהוא סיים את המשפט, קלט איתי שהוא ממש צרח וששמעו אותו בכל הלובי. הוא הביט נבוך בעברי שהשפיל את מבטו.

"אדוני, אין צורך לצעוק", ניסה דני הפקיד להרגיע אותו, אבל זה רק הרתיח אותו יותר: "אל תגיד לי מה יש ומה אין", שצף איתי רוגז, "אנחנו רוצים לקבל חדר נקי עם מזגן. במקום לענות לי ולהטיף לי על עוצמת הקול שלי, תתחיל להזיז את עצמך ותדאג שיהיה לנו חדר נקי. כי אם בתוך עשר דקות אין לנו חדר נקי, אנחנו עפים מפה והסיפור יוצא החוצה לתקשורת ולרשתות החברתיות, ואז נראה אתכם מתמודדים עם זה. רוצה סיפור עם ריח של סיגריות? זה מה שתקבל!"

הוא הבחין שהפקיד החל לרעוד ולהחליף צבעים. הוא התכופף לעברו ולחש לו בשקט: "אדוני בבקשה ממך. אני חדש פה… לא יודע כל כך מה לעשות, ואני על תנאי כאן. בבקשה ממך, בוא לקראתי!"

אבל איתי כבר היה על אוטומט והתחיל לירות בצרורות: "אתה חדש פה? גם אני! בוא תיכנס לנעליים שלי ותחשוב מה איתי! אני הייתי אמור לדאוג למשהו אחד: לבית מלון שנעים לשהות בו. אתה רוצה לעלות למעלה ולהרגיע את אשתי? אז קדימה, בוא תזדרז ותמצא לנו פתרון!"

דני הנבוך והנכלם הביט בכל המשתתפים שעברו בלובי והנהן בראשו בעודו עושה את דרכו לחדר המנהל.

איתי הסתכל על עברי במבט של ניצחון ואמר לו: "נו ילד, מה אתה אומר על אבא שלך?"

אבל הבן הוריד את ראשו במבט מאוכזב, ולא אמר דבר מפאת כיבוד הורים. אך אביו הבין, והביט בעברי המום, ולאחר שראה סרטון שצילם אחד הנוכחים שהיו בלובי, הוא הבין שעשה את טעות חייו. הוא קלט, קצת מאוחר, שהיה עליו לשלוט בעצמו ולא להתנהג בצורה שכזאת.

פעמים רבות, אנחנו שוכחים מהי המטרה ומהו האמצעי, מה חשוב – ומה חשוב יותר. לפעמים מתוך פחד שלא לצאת פראייר, אנחנו עושים דברים שאחר כך אנחנו עלולים להצטער עליהם מאוד. ולכן חשוב מאוד בזמנים רגועים של שיגרה לחזור ולשנן את הערכים שאנחנו מאמינים בהם וחיים על פיהם, כדי שבזמן אמת נזכור מה באמת חשוב בחיים.