השרב הכבד שהיכה בכל רחבי הארץ לא פסח על ירושלים ושלמה החליט שהגיע הזמן להתקין מזגן עוצמתי שישמור על טמפרטורה קרירה בבית. לאחר התקנת המזגנים, דפק אצלו בדלת עקיבא השכן ואמר: "תראה שלמה, לא נעים לי… אבל המנוע של המזגן שהתקנת נמצא ממש מעל הגג שלי. אז אני אשמח שתזיז אותו משם בהקדם…" שלמה הביט בו בתמיהה ושאל: "אני לא מבין, עקיבא. אתה הולך לבנות שם?"
"יכול להיות עוד שנה, שנתיים…" השיב השכן. "אז מה אכפת לך שזה שם? כשתבנה אני אזיז את המנוע – מבטיח לך!" אבל עקיבא התעקש ששלמה יזיז משם את המנוע של המזגן. מה דעתכם? האם עקיבא יכול לחייב את שלמה להזיז את המנוע של המזגן, למרות שהוא לא בונה שם בקרוב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ד סעיף ט"ז בדין: 'הפותח חלון על חורבת חברו'. סימן קנ"ג סעיף ה' ברמ"א ובספר 'מאירת עיניים' ובט"ז על המקום בדין: 'מוציא זיזים'.
תשובה לשאלה "עץ הלימון המשובח" (שאלה מס' 599)
תקציר השאלה השבועית: נחום שכנו של יעקב גידל בחצרו עץ לימון בעל פירות עסיסיים, בחודשי הקיץ החל העץ להשיר את פירותיו ויעקב הבחין שנחום אינו טורח לאסוף אותם. הוא ניגש לרב בית הכנסת ושאל: "הפירות של השכן שלי נופלים על השביל המשותף ובעל הבית אינו מרים אותם, האם מותר לי לקחת מהם?" מה לדעתכם השיב לו הרב?
תשובה בקצרה: יעקב לא יכול לקחת מהלימונים ועליו להחזיר אותם לנחום, אלא אם כן יגיד לו נחום בפירוש שאינו מעוניין בהם.
תשובה בהרחבה: מבואר בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ה) שאילן שנוטה ל'רשות הרבים' מותר לעוברים ולשבים לקצץ את ענפיו, כדי שלא יפריע להם במעבר ברשות הרבים. אבל מצד שני, אסור להם לקחת מהפירות או מהענפים והם שייכים לבעליו של העץ. ובסעיף אחר בהלכה מבואר שכל פרי שלא נמאס בנפילתו ועדיין נשמר בשלימותו, הבעלים עדיין לא מתייאשים ממנו למרות שהוא נפל מהעץ. ולכן גם במקרה הקודם שהבאנו, הענפים שנקצצו על ידי העוברים ושבים עדיין שייכים לבעל העץ, יחד עם הפירות. אלא אם כן, הפירות נמצאים שם זמן רב על הארץ וראינו בפירוש שהבעלים אינו טורח לאסוף אותם, שאז אנחנו יכולים להבין שהוא התייאש מהם והפקיר אותם ורק במקרה כזה מותר לקחת מהם.
בסיפור שלנו
כיוון שלימון נשמר על הרצפה ולא נמאס, חייב יעקב להחזיר אותם לנחום – בעל העץ, אלא אם כן ישנה הוכחה ברורה שנחום אינו מעוניין בלימונים הללו והפקיר אותם.
