עניין של תקווה

מספרים על אחד הצדיקים שיצא פעם יחד עם תלמידו לנסיעה ארוכה. התלמיד ניצל את ההזדמנות לשאול את רבו שאלה שהציקה לו הרבה זמן. למה הצדיק מדבר כל כך הרבה על הגאולה, ואומר שהגאולה כבר ממש קרובה, והרי חכמינו דיברו בגנותם של "מחשבי קיצין" שעוסקים בחישוב זמן הגאולה?
הצדיק לא ענה לו וכאילו התעלם מהשאלה. ובמקום זאת הוא הוציא את ראשו מבעד לחלון ופנה אל העגלון ושאל: "תגיד לי בבקשה, מתי אנחנו מגיעים? העיר כבר קרובה?"
העגלון התרגז עליו ושאג שלא יעז לשאול שאלות כאלו.
אחרי כשעה מוציא הצדיק שוב את ראשו וחוזר על השאלה, והעגלון מחזיר שאגה, "ביקשתי ממך שלא תעז לשאול שאלות כאלו!!!"
כעבור שעות ארוכות שוב שואל הצדיק את העגלון: "מתי מגיעים?! העיר כבר קרובה?!"
הפעם למרבה ההפתעה העגלון לא משתיק אותו, אלא מצביע על ההר הקרוב ואומר: "הנה העיר. כבר מגיעים".
"ולמה בפעמים הקודמות ששאלתי, כעסת עליי?" שאל הצדיק.
והעגלון הסביר: "כשהיינו רחוקים לא רציתי שתתייאש שהדרך עוד ארוכה כל כך, ולכן הזהרתי אותך שלא תשאל שאלות כאלו. אבל עכשיו אנחנו כבר ממש קרובים…"
"וזו גם התשובה לשאלתך", אמר הצדיק לתלמידו, "כל עוד שהגאולה הייתה רחוקה, ביקשו מאיתנו חכמינו שנשתוק, שלא נעסוק בחשבונות של גאולה, כדי שלא נתייאש מאורך הגלות. אבל כעת כשהגאולה כבר ממש קרובה…"
*
לא צריך להיות נביא או צדיק כדי להבין שהגאולה ממש קרובה. המציאות זועקת את זה מכל פינה. דברי הנביאים מתקיימים בזה אחר זה, ועם ישראל חי ומרגיש את זה קורה.
אומרים ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". והסיבה היא כי עם הנצח אף פעם באמת לא חשב שהדרך תהיה כל כך ארוכה. לאורך כל שנות הגלות הארוכה, בכל נדודיו ומסעותיו הוא תמיד לקח איתו בתרמיל את התקווה, והוא מעולם לא הניח לה.
בכל שלב בדרך הארוכה עם ישראל האמין שאפשר גם ללכת בדרך הקצרה, הוא תמיד ניסה להשתנות, להיות טוב יותר, להיות אמיתי יותר, מחובר יותר, קדוש יותר.
לפעמים הוא הצליח יותר ולפעמים פחות, אבל הוא מעולם לא התייאש, הוא אף פעם לא נתן לחידלון לעטוף אותו. וכך, גם כשנפל שוב ושוב, הוא השכיל לצאת מחוזק מכל הבורות שבהם נפל והמשיך לצעוד עם ראש זקוף אל העתיד הטוב.
*
דווקא המצב הרוחני הנמוך של עם ישראל, דווקא האיומים הגדולים המתגברים על עצם קיומו של עם ישראל הם שמעידים שהשינוי לטובה קרוב יותר מכל.
בדיוק כמו צירי לידה, ככל שהם חזקים ועוצמתיים יותר כך מתקרבת הלידה. וכמו החושך המתגבר דווקא לקראת עלות השחר, ובעצם קיומו מעיד שהנה הנה זורח האור.
*
הגאולה תלויה בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו, במעשים שלנו, בדיבורים שלנו, במחשבות שלנו.
התקווה שלנו מחייבת אותנו לפעול לשינוי. להגדיל את המאמצים שלנו, כל אחד בתום היכולת שלו ובהתאם לדרגה הרוחנית שבה הוא נמצא, להרפות מכל מה שרע, ולהוסיף עוד ועוד על הטוב.
ואז נזכה לראות בישועת ה' ובגאולת עולמים במהרה בימינו אמן.