עצל יושב בצל

סיפור צעיר

מַעֲשֶׂה בְּכַפְרִי זָקֵן בְּשֵׁם שַׁיְקֶה וְלוֹ בֵּן יָחִיד וְגַם קְצָת מְיֻחָד וּשְׁמוֹ דָּנִי. בַּמֶּה הָיָה דָּנִי מְיֻחָד? וּבְכֵן, הוּא הָיָה עַצְלָן גָּדוֹל. לֹא שֶׁיִּחוּדִיּוּת זוֹ אֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל אֲנָשִׁים רַבִּים, אֲבָל אֵצֶל דָּנִי הִיא הָיְתָה תְּכוּנַת אֹפִי שֶׁלִּוְּתָה אוֹתוֹ בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם כִּמְעַט בְּלִי הֲפוּגָה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְעַצֵּל – דָּנִי הִתְעַצֵּל. כְּשֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָנוּחַ – הוּא נָח. כְּשֶׁנִּתָּן הָיָה לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ וְלַעֲבֹד פָּחוֹת – זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהוּא עָשָׂה.

גָּדַל דָּנִי, גָּדְלָה גַּם עַצְלָנוּתוֹ. וְגַם אָבִיו, שַׁיְקֶה, גָּדַל וְהִזְדַּקֵּן. יֵשׁ אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ, שֶׁבִּרְאוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ הֶעָצֵל חֲסַר הַתַּקָּנָה, הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ מַהֵר מִן הָרָגִיל וּבְעֶצֶם לֹא הָיָה קָשִׁישׁ מַמָּשׁ. כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, שַׁיְקֶה הַכַּפְרִי הִרְגִּישׁ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים שֶׁכּוֹחוֹתָיו מַתְחִילִים לַעֲזֹב אוֹתוֹ. גּוּפוֹ הָלַךְ וְנֶחְלַשׁ, הָלַךְ וְהִתְכּוֹפֵף, הָלַךְ וְהִתְכַּוֵּץ. הוּא הֵבִין שֶׁחַיָּיו מִתְקָרְבִים לְסוֹפָם, וְדָנִי בְּנוֹ עֲדַיִן נוֹתַר עַצְלָן לֹא קָטָן.

קָרָא אֵלָיו שַׁיְקֶה אֶת בְּנוֹ וְכֹה אָמַר לוֹ: "בְּנִי יַקִּירִי וַחֲבִיבִי. עַצְלָנוּתְךָ הַגְּדוֹלָה אֵינֶנָּה מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי כְּלָל וּכְלָל. עָלֶיךָ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ בַּעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס בְּבוֹא הַזְּמַן מִיְּגִיעַ כַּפֶּיךָ. כָּעֵת אַתָּה עֲדַיִן מִתְגּוֹרֵר בְּבֵיתִי וְאוֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי, אֲבָל יָבוֹאוּ יָמִים אֲחֵרִים וּכְבָר לֹא אֶהְיֶה כָּאן כְּדֵי לִדְאֹג לְךָ. לָכֵן מֻכְרָח אַתָּה לְהִתְעוֹרֵר בְּטֶרֶם יִהְיֶה מְאֻחָר".

דָּנִי רָכַן קָדִימָה וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַבֵּל כָּל מָה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אָבִיו. שַׁיְקֶה הִבְחִין בְּכָךְ וְהִמְשִׁיךְ: "בִּקְצֵה הַפַּרְדֵּס שֶׁלִּי, בַּפִּנָּה הַמִּזְרָחִית-דְּרוֹמִית, עוֹמֵד לוֹ עֵץ בַּעַל עֲנָפִים וְעָלִים רַבִּים. עָלֶיךָ לִכְרֹת אוֹתוֹ וְלִשְׁתֹּל בִּמְקוֹמוֹ עֲרוּגַת עַגְבָנִיּוֹת. כָּךְ תּוּכַל לְהַתְחִיל לִלְמֹד כֵּיצַד מְגַדְּלִים יְרָקוֹת, בְּעוֹד אֲנִי נִמְצָא כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאוּכַל לְהַדְרִיךְ אוֹתְךָ".

"אֲבָל אַבָּא", אָמַר דָּנִי, "לָמָּה לִי לִכְרֹת אֶת הָעֵץ? מַדּוּעַ אֵינֶנִּי יָכוֹל לִשְׁתֹּל אֶת עֲרוּגַת הָעַגְבָנִיּוֹת בְּצִדּוֹ? מִתְעַצֵּל אֲנִי לִקְצֹץ אֶת הַגֶּזַע כֻּלּוֹ, שֶׁכֵּן זוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה מִנְּשֹׂא". גַּבּוֹתָיו שֶׁל שַׁיְקֶה, הַלְּבָנוֹת מֵרֹב יָמִים, כִּמְעַט הִתְחַבְּרוּ זוֹ לְזוֹ כְּשֶׁהִזְעִיף אֶת פָּנָיו: "לֹא וָלֹא! אַתָּה מֻכְרָח לִכְרֹת אֶת הָעֵץ, מִשּׁוּם שֶׁהֶעָלִים שֶׁלּוֹ מַסְתִּירִים אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַחֹם שֶׁהִיא מְבִיאָה. הָעַגְבָנִיּוֹת צְרִיכוֹת אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְהֶעָלִים הַלָּלוּ יַסְתִּירוּ אוֹתָן".

הִנְהֵן דָּנִי כְּאִלּוּ הֵבִין אֶת הַדְּבָרִים, אֲבָל בְּלִבּוֹ פְּנִימָה כְּבָר גָּמְלָה הַהַחְלָטָה: הוּא לֹא יַחְתֹּךְ אֶת הַגֶּזַע כֻּלּוֹ. יֵשׁ לוֹ כְּבָר דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, קַלָּה יוֹתֵר, לְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹצָאָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת. "צָרִיךְ שֶׁמֶשׁ?" מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַפַּרְדֵּס, "אֵין בְּעָיָה!"

בְּצַעַד קָלִיל הִגִּיעַ אֶל הַפִּנָּה הַמִּזְרָחִית-דְּרוֹמִית, שָׁם אָכֵן גִּלָּה אֶת הָעֵץ עָלָיו דִּבֵּר אָבִיו, בַּעַל הֶעָלִים הַמַּסְתִּירִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. הֵם הָיוּ יְבֵשִׁים לַחֲלוּטִין וְדָנִי נִגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה. תְּחִלָּה נִעְנַע אֶת עַנְפֵי הָאִילָן לְכָאן וּלְכָאן, גּוֹרֵם לְעָלָיו לִנְשֹׁר אַרְצָה. כְּשֶׁסִּיֵּם, הֵחֵל לִקְטֹף בְּיָדָיו אֶת הֶעָלִים הַנּוֹתָרִים. הָעֲבוֹדָה, שֶׁהָיְתָה אֲמוּרָה לֶאֱרֹךְ כַּמָּה יָמִים, הִסְתַּיְּמָה אַחֲרֵי פָּחוֹת מִשָּׁעָה.

"הִנֵּה!" סָפַק כַּפָּיו בַּהֲנָאָה וּבְשִׂמְחָה. "הָעֵץ נָקִי מֵעָלִים וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּדִיּוּק עַל חֶלְקַת הָאֲדָמָה הַסְּמוּכָה. זֶהוּ הַמָּקוֹם הַמֻּשְׁלָם לִשְׁתֹּל בּוֹ עֲרוּגַת עַגְבָנִיּוֹת מֻצְלַחַת". הוּא חָזַר לְבֵיתוֹ וְלָקַח מֵאָבִיו אֶת זַרְעֵי הָעַגְבָנִיּוֹת, וְשָׁב אֶל הַשָּׂדֶה כְּדֵי לִזְרֹעַ אוֹתָם בָּאֲדָמָה. כְּשֶׁהֵחֵלּוּ הַגִּבְעוֹלִים לִצְמֹחַ, לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ. הוּא פָּצַח בְּרִקּוּד סְבִיב הָעֲרוּגָה וּבָא לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְשַׁיְקֶה, אָבִיו.

"טוֹב מְאוֹד, בְּנִי", אָמַר שַׁיְקֶה. "עַכְשָׁו נוֹתַר לְחַכּוֹת שֶׁיִּצְמְחוּ הָעַגְבָנִיּוֹת וְיַבְשִׁילוּ בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ". וְהֵם חִכּוּ, דָּנִי וְשַׁיְקֶה, וְהָעַגְבָנִיּוֹת אָכֵן גָּדְלוּ וְגָדְלוּ. אוּלָם כְּשֶׁקָּטַף אוֹתָן דָּנִי וְהִגִּישׁ לְאָבִיו, נִדְמוּ פָּנָיו שֶׁל שַׁיְקֶה כִּמְלָפְפוֹנִים חֲמוּצִים. "סְחוֹרָה גְּרוּעָה!" גָּעַר בִּבְנוֹ. "לָמָּה לֹא גִּדַּלְתָּ כְּפִי שֶׁהוֹרֵיתִי לְךָ? רוֹאִים שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא הִגִּיעָה לָעֲרוּגָה שֶׁלְּךָ".

"אֲבָל אַבָּא!" עָנָה דָּנִי וְכִמְעַט בָּכָה. "הַשֶּׁמֶשׁ כֵּן זָרְחָה עַל הָעֲרוּגָה". שַׁיְקֶה לֹא הֶאֱמִין. "בּוֹא נֵלֵךְ לִרְאוֹת", אָמַר. וְכָךְ הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם, בְּקֶצֶב אִטִּי, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִקְצֵה חֶלְקַת הָאֲדָמָה. שָׁם, לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה, נִצָּב לוֹ עֵץ גָּדוֹל בַּעַל עָלִים יְרֻקִּים וִיפֵהפִיִּים. "הִנֵּה הָעֵץ!" קָרָא שַׁיְקֶה. "לֹא כָּרַתָּ אוֹתוֹ".

"אֲבָל אַבָּא!" חָזַר דָּנִי עַל צֶמֶד הַמִּלִּים הֶחָבִיב עָלָיו. "קָטַפְתִּי אֶת כָּל הֶעָלִים שֶׁהָיוּ עָלָיו". שַׁיְקֶה לֹא יָדַע אִם לִצְחֹק אוֹ לִבְכּוֹת, כְּשֶׁאָמַר: "אוֹי, בְּנִי הֶעָצֵל… הִתְעַצַּלְתָּ לִגְדֹּעַ אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ, וְהִנֵּה צָמְחוּ הֶעָלִים מֵחָדָשׁ. חָשַׁבְתָּ שֶׁקִּצַּרְתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ, אַךְ כָּעֵת יִהְיֶה עָלֶיךָ לַעֲבֹד פַּעַם נוֹסֶפֶת וְלִכְרֹת אֶת הָעֵץ בְּלִי תֵּרוּצִים".

 

בְּנוֹסָף לְמוּסַר הַהַשְׂכֵּל הַנּוֹגֵעַ לְמִדַּת הָעַצְלוּת, שֶׁהִיא אֵינֶנָּה מוֹעִילָה, וּכְמַאֲמַר הַפִּתְגָּם "הָעַצְלָן עוֹבֵד פַּעֲמַיִם", יֵשׁ כָּאן לֶקַח נוֹסָף הַנּוֹגֵעַ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. לְעִתִּים עוֹבְרִים עַל הָאָדָם זְמַנִּים קָשִׁים, יָמִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת, שֶׁל יֹבֶשׁ. הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהֶעָלִים שֶׁלּוֹ נוֹשְׁרִים, כִּבְיָכוֹל. אֲבָל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר שֶׁאַחֲרֵי הַנְּשִׁירָה מַגִּיעָה הַפְּרִיחָה. וְגַם אִם עַכְשָׁו קָשֶׁה וְיָבֵשׁ, הַתְּקוּפָה הַזֹּאת תַּצְמִיחַ מֵאִתָּנוּ בֶּעָתִיד עָלִים מְלַבְלְבִים. אָז תַּחֲזִיקוּ חָזָק בַּזְּמַנִּים הַקָּשִׁים, כִּי רַק בִּזְכוּתָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים יָפִים.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

בארץ הפאפים

סיפור צעיר

והדרת פני זקנה

סיפור צעיר

צחוק הגורל

סיפור צעיר

סוף דב

סיפור צעיר

בחזרה למסלול

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'