עשר דקות של תורה

הסיפור שלנו

מספר לנו הרב אוריאל קלנטרוב, רכז מדרשיות "שלום לעם" בצפון:

לפני שנים אחדות המתנתי בתחנת אוטובוס. בתחנה המתינו גם כמה נערים צעירים, ועד מהרה מצאנו את עצמנו משוחחים. הייתה בהם תמימות נעורים כובשת, והשיחה קלחה בטבעיות.

בעודנו ממתינים, עלה בדעתי רעיון. "אולי ננצל את זמן ההמתנה ללימוד קצר?" הצעתי. להפתעתי, עיניהם אורו והם הביעו עניין מיידי. כשהגיע האוטובוס שלי, לפני שעליתי, הצעתי להם להיפגש שוב באותו מקום בשבוע הבא – לעשר דקות של לימוד תורה משותף.

הם הגיעו בשבוע שלאחר מכן, וגם בזה שאחריו. כך, מדי שבוע, במשך כל חודשי הקיץ, נפגשנו בתחנת האוטובוס ללימוד קצר ומשמעותי. אך כשהגיע החורף, ועמו הגשמים והקור, פסקו המפגשים.

כשלוש שנים חלפו. יום אחד, בעת שביקרתי באחת הישיבות בירושלים, ניגש אליי בחור צעיר, כיפה גדולה לראשו וזקן קטן מעטר את פניו. "אתה זוכר אותי?" שאל בחיוך.

הבטתי בו במבוכה קלה – פניו לא היו מוכרות לי. ואז סיפר: "הייתי אחד משבעת הנערים שלמדו איתך בתחנת האוטובוס." עיניו נצצו כשהוסיף: "וזה לא הכול – כולנו, כל השבעה, שינינו את חיינו מן הקצה אל הקצה. היום כולנו עוסקים בלימוד תורה ברצינות ובמסירות."

הבטתי בו נפעם. "וכל זה," סיים בהתרגשות, "בזכות שיעור שבועי של עשר דקות."

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

הסיפור שלנו

אהבה, זה כל הסיפור

הסיפור שלנו

יש קונה עולמו בשבת אחת

הסיפור שלנו

הסיפור שלנו

הסיפור שלנו

צלילי מרפא

הסיפור שלנו

שיעורים לטווח ארוך

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'