עוד בטרם עלה השחר שם קיפרוס פעמיו לעבר הנמל כדי לפרוש את הרשתות. קיפרוס היה החרוץ שבדייגים. כאשר הם היו מגיעים, מצטמררים מאוויר הבוקר הקריר, קיפרוס כבר היה שקוע עמוק במלאכת הדיג, לשונו מבצבצת מבין שיניו בעודו נלחם עם דג עקשן. "אל תידג" הוא היה חוזר על ההלצה השחוקה, בעודו שולה מן המים את שללו בחדוות מנצחים. מכיוון שהיה הראשון לדוג, הוא היה גם הראשון לארוז את הדגים ולמכור את מרכולתו בכיכר השוק. כאשר הדייגים האחרים הגיעו לשוק, הוא כבר היה עסוק בצרירת כספו.
הכול זרם על מי מנוחות בחייו של קיפרוס בכפר הדגים היווני השלו, עד שפגש את מר פישרמן בהיכרות שהתחילה דווקא ברגל שמאל. היה זה עוד לפנות בוקר שגרתי, קיפרוס חתר בסירתו הקטנה והוותיקה אל עומק המים כדי לפרוש רשת לדגים. לפתע הוא הרגיש את הסירה מסתחררת ומתנודדת. הירח היה פס דק שלא האיר את המתרחש, והוא אימץ את עיניו, ולפתע זיהה עצם כהה וגדול במיוחד מתקרב לכיוונו.
הוא זינק אל המים רגע לפני שסירתו התהפכה על פיה. העצם התקרב, והוא הבחין שמדובר ביאכטה גדולה במיוחד ומשום מה חשוכה לחלוטין. "היי!" צעק קיפרוס מתוך המים ופלט רצף משפטים נמרצים ביוונית מזדעקת. אור נדלק על סיפון היאכטה, ומר פישרמן נגלה לעיניו. אדם כרסתן בעל שיער שמנוני וסיגר תחוב בזווית פיו. "אני מתנצל!" צעק פישרמן, "בוא עלה אל הסיפון ואפצה אותך".
קיפרוס הנרגז טיפס במעלה הסולם והותיר שובל פסיעות מטפטפות על הסיפון. הוא נכנס לתא הפיקוד בצעדים נרגזים, כדי לומר למר פישרמן מה הוא חושב עליו. אך מר פישרמן כבר המתין לו עם כוס משקה הגונה וסיגר קטום. הוא הושיט לקיפרוס מגבת חמה והושיב אותו על כורסת עור רכה. לאחר שקיפרוס הרטוב התייבש והתרצה, הציע לו פישרמן הצעה: "אתה הדייג הראשון שאני פוגש, וכאות התנצלות אציע לך את עסקת חייך. אני בעלים של פטנט מיוחד – 'משאבת הדגים'. לא עוד רשתות, חכות ומלכודות. זה מכשיר ענק שמחובר ישירות לבטן הספינה. אני פשוט עובר מעל מושבות הדגים והמכשיר שואב אותם, מסנן את מי הים ומגיש לך יבול באפס מאמץ".
קיפרוס ההמום ניסה להתנגד. כיצד יחליף מסורת רבת שנים בטכנולוגיה קרה ונטולת נשמה? אך מר פישרמן שימן אותו בלשון חלקלקות וסיכם איתו שתמורת הכוונה וניווט לאזורי הדיג הדשנים, הוא יקבל פי שלושה ממשכורתו הרגילה ולא יצטרך לעבוד יום נוסף בחייו. הוא לחץ את ידו החלקלקה של פישרמן ושרטט לו מפה מפורטת, שהראתה היכן נמצאים הדגים לפי סוגיהם וגודלם.
היום הראשון בחייו החדשים של קיפרוס היה מוזר. השעון הביולוגי שלו הקיץ אותו לפנות בוקר. הוא קם מוכנית ועמד על רגליו, הביט בשעון, שתה כוס מים וחזר לישון. בצהריים הוא קם, התמתח והכין לעצמו דג מטוגן. שליח צלצל בדלת והגיש לו חבילה עטופה בנייר חום. הוא ספר את השטרות במתינות, פי שלושה מהפדיון היומי הרגיל שלו, בדיוק כמו שהבטיח מר פישרמן.
אבל הצרות התחילו כעבור שבוע. כאבים עזים תקפו אותו בברכיו ובגבו. הוא החליט לבקר אצל רופא הכפר, דוקטור אשפיקס. בדרך הוא ראה את דניס ידידו הדייג, הוא נופף לו לשלום אך דניס התעלם במפגיע. קיפרוס לא הבין, והניח שדניס טרוד במשהו ולכן לא הגיב לו. אך המקרה חזר על עצמו עם כל מכר וידיד שפגש – הוא זכה להתעלמות מוחלטת מכל חבריו.
במהלך הבדיקה הוא סיפר לדוקטור אשפיקס על ההתנהגות המוזרה של חבריו. דוקטור אשפיקס סיים את הבדיקה, הבריש את שפמו ואמר: "מקור הכאבים הגופניים שלך הוא גם מקור הכאבים הרגשיים שלך, אתה מכרת את חייך תמורת נזיד עדשים. הגוף שלך רגיל לרוטינה הקבועה שלו, העבודה והפעילות הגופנית מחזיקות אותך בכושר טוב לגילך. חברים שלך כועסים עליך ובצדק, באשמתך יש מתחרה חדש בשוק שבולע אותם כמו לווייתן שבולע סרדינים. הטכנולוגיה של פישרמן מאפשרת לו לדוג הרבה יותר ומהר יותר. לכן הוא מוכר את הסחורה במחיר נמוך עשרת מונים מהדייגים האחרים". קיפרוס הבין שעשה טעות והחליט לתקן את המצב ויהי מה.
למחרת הוא התעורר לפנות בוקר לקול דפיקות נמרצות על דלת ביתו. בפתח עמד פישרמן הזועם, כשחולצתו מוכתמת בכתמים אדומים גדולים. "מה זה? כל המים והדגים אדומים!" הוא דרש לדעת. קיפרוס עטה פרצוף תמים ומשך בכתפיו: "אה, לא אמרתי לך? בערך פעם בשנה כל הדגים פה נדבקים במחלת ים מסתורית".
פישרמן האדים בהתאמה לצבע הכתמים: "אלך לחפש מקום אחר נורמלי לדוג בו!" אמר וטרק את דלת הבקתה.
לאחר שיושרו ההדורים בין קיפרוס לבין חבריו הדייגים, הסתקרנו כולם: "איך עשית זאת?" "פשוט מאוד: הכנתי חביות גדולות של מיץ סלק ועירבתי אותם עם שמן שלא מתערבב במים. בחצות הלילה שפכתי אותן במפרץ. אפשר לומר שאתם יכולים לדוג עכשיו גם דגים וגם מרק סלק", הוא סיים בבדיחות וכולם צחקו איתו על הבדיחה, והפעם היו בטוחים שאין מי שמאיים על פרנסתם…
יש לנו נטייה להתחמק מדברים שדורשים מאמץ ועבודה, ואנחנו מחפשים קיצורי דרך, להשיג את מה שאנחנו רוצים בכמה שפחות עבודה. אבל האמת היא שלקיצורי הדרך יש מחיר, ואת מה שמשיגים בעזרת השקעה והתמדה, בעקביות ובהתמסרות, אין שום קיצור דרך שיכול להשיג. וכפי שאמרו חכמינו "לפום צערא אגרא", השכר הטוב הוא לפי המאמץ.
