לרגל חול המועד סוכות, החליט שלומי לצאת עם בני משפחתו לצימר. כשבירר את העלויות עם בעלת הצימר, היא ביקשה לדעת עם כמה אנשים הוא מגיע במסגרת המשפחה. כשאמר לה שהוא מגיע עם אשתו ושני ילדים היא נתנה להם מחיר של חמש מאות שקלים לילה ושלומי סגר איתה על התאריכים. בעלת הצימר הכינה ארבעה מיטות לשינה כפי שסוכם מראש, אלא שבלילה שבו הם הגיעו לצימר החליטו ברגע האחרון גם בני הדודים להצטרף לצימר. ומכיוון שלא היו להם מיטות, הם פרשו שקי שינה על רצפת הצימר והלכו לישון. כשבא שלומי לשלם בסיום החופשה על הצימר, דרשה ממנו בעל הצימר לשלם שבע מאות שקלים לילה בטענה שהם היו שישה אנשים במקום ארבעה כפי שסוכם מראש. "אבל לא היה להם מיטות, הם ישנו בכלל על הרצפה!" טען שלומי. אבל בעל הצימר לא התרגשה מהטענה: "הייתם שישה במקום ארבעה, זה המחיר!" מה דעתכם, שלומי היה יכול להביא מיטות מתקפלות מהבית? והאם היה מותר לו להכניס את בני הדודים לצימר?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ג סעיפים ה' – י'
תשובה לשאלה "התורם שטעה" )שאלה מס' 660)
תקציר השאלה השבועית: בהנהלת מרכז 'שלום לעם' החליטו להדפיס חולצות עם לוגו של הארגון, אדון לוי התנדב לתרום את העלות של החולצות. הוא ביקש הצעת מחיר וקיבל על סכום של 15 שקלים לחולצה, כפול 000,1 חולצות. משום מה, אדון לוי היה קצת עייף וכשעשה את החשבון הוא היה בטוח שמדובר ב5.1 לחולצה, כאשר הסכום הכולל עמד על אלף וחמש מאות שקלים. הוא שלח אישור על ההדפסה, אבל כשהגיעה החשבונית הוא נדהם לגלות שהיא על 000,15 שקלים, הוא הבין שהטעות היא שלו. ועדכן את ההנהלה בטעות ואמר שהוא רוצה לשאול רב, האם עליו לשלם את העלות כמו שהבטיח אפילו
שזה היה בטעות. מה לדעתכם פסק לו הרב?
תשובה בקצרה: למרות שהתורם פטור מדין 'נדרים' הוא חייב לשלם על עלות החולצות כפי שהם עלו לארגון כיוון שאישר להם את ההזמנה.
תשובה בהרחבה: למדנו בהלכות 'נדרים' )שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"י סעיף א'( שאין הנדר חל עד שיהיו פיו וליבו של האדם שווים. ולכן אדם שחשב לנדור דבר אחד והוציא מפיו דבר אחד, אין כאן נדר ולכן במקרה שלנו כשהתורם רצה לתרום סכום מסוים ואישר בטעות סכום אחר, נמצא שאין כאן נדר כלל ואינו מחויב לכל היותר ממה שרצה לתרום בהתחלה.
מצד שני, הוא חייב לשלם על ההוצאות שנגרמו לארגון 'שלום לעם' מחמת אמירתו שהוא ישלם על ההדפסה, שהרי למדנו בהלכה )סימן י"ד, סעיף ה'( שהאומר לחברו להוציא הוצאות והוא ישלם לו עליהן, כגון שאמר לו לנסוע למקום פלוני והוא יבוא לשם אחריו ולבסוף לא הלך לאותו מקום ונמצא שחברו נסע לחינם, חייב לשלם לו מדין 'גרמי' על כל ההוצאות שנגרמו לו. ולכן גם במקרה שלנו הואיל והתורם אישר לארגון את הדפסת החולצות ואמר שהוא ישלם עליהן, הוא חייב לשלם את ההוצאות.
