צ'דוויק בוזמן שהיה אחד מהמיליארדרים הגדולים בעולם, התרווח בכורסת העור המפנקת שלו ולגם מן הוויסקי שהתערסל בכוס הקריסטל שאחז בידו. מולו ישב המראיין של עיתון הניו יורק טיימס ורשם במהירות את הגיגיו של העשיר, כשאצבעותיו מרחפות על מקשי המקלדת ומפספסות מדי פעם אות או שתיים. לרגל חגיגות יום ההולדת ה-80 של הנובוריש המופלג, העיתון התעתד לפרסם כתבה מקיפה שתסקור את הונו הפיננסי ודרכו בעולם העסקים לאורך השנים.
מר בוזמן הפליא לתאר בין לגימה ללגימה מהמשקה היקר, כיצד בנה את הונו מאפס בעשר אצבעותיו וכיצד פילס את דרכו לעשירון העולמי העליון. הכתב רשם בקדחתנות את האוטוביוגרפיה המקוצרת של הקשיש הנכבד והשתדל להחניק שריקות התפעלות, כאשר הגביר זרק לאוויר בנונשלנטיות סכומים שהכיר מספרי מדע בדיוני. לקראת סוף הריאיון, העז הכתב הצעיר את פניו ושאל בנימה פילוסופית, שאלה שתפסה את הישיש הזחוח לא מוכן.
"האם אתה מאושר?", הפריח העיתונאי לחלל החדר המפואר. מר בוזמן עצר באמצע לגימה מהמשקה החריף וטיפות זעירות ניגרו במורד סנטרו הכפול והמכופל. "האם אני מה?", הוא שאל, מנסה להרוויח כמה שניות כדי לחשוב, "האם אחרי כל מה שהשגת בחייך, אחרי המטוסים הפרטיים, היאכטות המהירות והררי הדולרים, האם אתה מאושר כעת?". האיש החזק והעשיר שקע בשרעפים והמהם במשך מספר שניות. ורק לאחר מחשבה הוא ענה לבסוף את התשובה.
"לא, האמת היא שאני עדיין לא מאושר, למעשה אני לא מכיר אפילו בן אדם אחד שיכול להעיד על עצמו שהוא מאושר. אין כזה דבר להיות מאושר!". הזקן צבר ביטחון עם כל משפט וקולו הלך והתגבר: "אני מזמין אותך לכתוב לקוראי העיתון, אם מישהו יצליח למצוא לי מישהו שהוא מאושר לפי הקריטריונים שלי, אתן לו מחצית מרכושי!". הכתב המופתע כמעט בלע את לשונו וכמעט ניסה להגיד על עצמו שהוא ממש מאושר, רק שהאוברדרפט שלו הבהב באדום בוהק בירכתי מוחו וגרם לו לוותר על הניסיון הנואל.
"האם אתה, האיש העשיר בעולם מוכן להיכנס עכשיו לנעליו של האיש המאושר בעולם?" התפייט הכתב, מר בוזמן חייך לרגע וענה: "יודע מה הבאת רעיון טוב, אם האיש המאושר בעולם יעניק לי את נעליו אני אעניק לו את מחצית הוני, כך נעשה זאת. הכתב שהבין שבזה הרגע הוא אסף את החומר לכתבת חייו שתוציא אותו מבין דפי העיתון לדפי ההיסטוריה, לחץ את ידו של העשיר בחמימות ובחיוך רחב עזב את המקום.
למחרת, מעל תמונתו המחייכת והמדושנת של מר בוזמן, בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס הופיעה כותרת באותיות צועקות: "האיש העשיר בעולם ישלם מחצית מהונו תמורת הנעליים של האיש המאושר בעולם". השמועה עשתה לה כנפיים והתפשטה ברחוב במהירות אדירה. כמעט באופן אוטומטי, השתרך תור של מאות אנשים מחוץ לאחוזתו של מר בוזמן. חלק מהאנשים כבר החזיקו את נעליהם בידיהם בתקווה שיקבלו תמורתם את המיליארדים המובטחים.
אך מר בוזמן לא היה פראייר, כל אחד ואחד שנכנס ללשכתו המהודרת נתקל במטח של שאלות צולבות, שלבסוף הוכיחו לו שלמרות מה שהוא חושב הוא לא באמת מאושר. אחד בגלל החובות, ההוא בגלל השלום בית ואלה בגלל הילדים. אף אחד לא הצליח לעבור את מבחן הסף הקפדני של מר בוזמן. במשך כמה שבועות היה נראה שהגימיק שהמציא העשיר כדי להרגיש טוב עם עצמו אכן עובד. אבל אז הגיע צ'ארלי.
מסתבר שבזמן שההמון צבא על ביתו של הגביר, הכתב יצא למסע חיפושים מסביב לגלובוס כדי למצוא אדם מאושר, להציע לו לבוא אתו ולהתחלק בכסף של מר בוזמן. את צ'ארלי הוא מצא בחור נידח בטיבט, עליו קיבל המלצות כאחד המקומות השלווים בעולם. כאשר שאל את המקומיים לגבי האיש המאושר בכפר, הם הפנו אותו לצריף או יותר נכון כמה חבילות קש שתחתיהן ישב צ'ארלי והתעמק בספר עתיק.
העיתונאי הנחוש הצליח לגרור את צ'ארלי לאמריקה בהבטחה שהכסף ישמש אותו לבניית בתי ספר לילדי הכפר. כאשר הגיעו לחדרו של מר בוזמן, הוא החל להמטיר שאלות בצרורות על צ'ארלי. "איך הילדים?" "אין לי!" חייך צ'ארלי ללא שיניים. "איך האשה?" "אין לי!", "איך הבית?" "אין לי!" וכן הלאה וכן הלאה. לאחר שעות נלאה העשיר מניסיונותיו והכריז שככל הנראה, צ'ארלי הוא אכן האיש הכי מאושר בעולם.
"ובכן, תן לי את נעליך וקבל את כספך כפי שהבטחתי!" ציווה מר בוזמן, "אין לי!" חזר צ'ארלי על המנטרה ואכן כפות רגליו השחורות כוסו במעט בד מהוה ותו לא. "אתה מבין?" הסביר צ'ארלי לעשיר שידע כמעט הכל. "אדם יכול לדאוג רק לגבי דברים ששייכים לו, אבל כאשר אין לו כלום הוא לא מפחד לאבד אותו. רק כאשר אין לך כלום, אתה לומד להעריך כל דבר קטן ולהיות שמח בו כי הוא הדבר היחיד שקיים, כל השאר לא שייך לך…"
מר בוזמן הכיר בדברי האמת שחדרו ללבו כעשרות מחטים זעירות, והוא השתמש בכסף שתכנן להעניק לאיש המאושר בעולם, על מנת לפתוח קרן צדקה בשם 'קרן האושר'. בעזרת הקרן הוא הפיץ את משנתו של צ'ארלי, סייע לנזקקים לחיות בעושר ולעשירים לחיות באושר.
הישיבה בסוכה נותנת לנו את ההרגשה של זמניות בעולם, אנו יוצאים ממגורי הקבע שלנו לשבוע ימים וחיים מחוץ לבית, לא בתנאים שאנו רגילים אליהם. בסוכות אנו זוכרים איך בני ישראל חיו יום יום. החזרה לבית לאחר חג הסוכות נותנת לנו את תחושת התודה לבורא עולם על שפע החסדים ועל השפע הגשמי שיש לנו וכמה אנו צריכים להיות שמחים בחלקנו.
