בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר, קְצָת אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ אֵהוּד לָעֲבוֹדָה, זֶה קָרָה… הוּא הָיָה פְּקִיד בַּנְק וָתִיק, שֶׁקִּבֵּל אֶת הַלָּקוֹחוֹת מִדֵּי יוֹם, הִפְקִיד בַּעֲבוּרָם צֶ'קִים, מָשַׁךְ כְּסָפִים, וְעָשָֹה אֶת כָּל הַפְּעֻלּוֹת שֶׁפְּקִיד בַּנְק אָמוּר לַעֲשֹוֹת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן – הוּא לֹא יָדַע בְּדִיּוּק כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג.
אֵהוּד הָיָה עָסוּק בְּמִלּוּי מִסְמָכִים בַּעֲבוּר לָקוֹחַ שֶׁפָּתַח חֶשְׁבּוֹן חָדָשׁ, כְּשֶׁדֶּלֶת הַבַּנְק נִפְתְּחָה בִּסְעָרָה וְאֶל הַמָּקוֹם נִכְנַס בָּחוּר חָבוּשׁ בְּקַסְדָּה, שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ אֶקְדָּח. הוּא נִגַּשׁ אֶל אֵהוּד וְכִוֵּן לְעֶבְרוֹ אֶת הַנֶּשֶׁק. "תֵּן לִי אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בְּזֶה הָרֶגַע!" קָרָא לְעֶבְרוֹ וְנִפְנֵף בּאֶקְדָּחוֹ.
הֱיוֹת שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתוֹ בְּהַכְשָׁרָתוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְעַמֵּת עִם שׁוֹדְדֵי בַּנְק, הֵרִים אֵהוּד אֶת יָדָיו וְהֶרְאָה לַשּׁוֹדֵד כִּי הוּא מִתְכַּוֵּן לִמְסֹר לוֹ אֶת הַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ. "הִנֵּה, רַק אֶפְתַּח כָּאן אֶת הַמְּגֵרָה", אָמַר בְּרֹגַע, "וּכְבָר אֶתֵּן לְךָ אֶת הַכֶּסֶף". הַשּׁוֹדֵד זֵרֵז אוֹתוֹ בִּקְרִיאוֹת, וְאֵהוּד פָּתַח אֶת מְגֵרַת הַמְזֻמָּנִים, בְּתוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא לוֹחֵץ עַל כַּפְתּוֹר הַחֵרוּם הַנִּסְתָּר.
הוּא מָסַר לִידֵי הַשּׁוֹדֵד הַמְאַיֵּם אֶת צְרוֹר הַשְּׁטָרוֹת, וְזֶה הָאַחֲרוֹן מִהֵר לְהִסְתַּלֵּק עִם הַכֶּסֶף. הַמְאַבְטְחִים שֶׁהִגִּיעוּ שְׁתֵּי דַּקּוֹת אַחַר כָּךְ, אֲפִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת עֲשַׁן הָאוֹפַנּוֹע שֶׁל הַשּׁוֹדֵד הַנִּמְלָט. "פָּעַלְתָּ נָכוֹן", אָמְרוּ לְאֵהוּד וְהִרְגִּיעוּ אוֹתוֹ. אֵהוּד אָכֵן נִזְקַק לִזְמַן מָה כְּדֵי לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. כָּל הַזְּמַן נִקְּרָה בּוֹ תְּחוּשָׁה כִּי מַשֶּׁהוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה לֹא מִסְתַּדֵּר, אַךְ הוּא לֹא יָדַע לְהַנִּיחַ אֶצְבַּע עַל הַנְּקֻדָּה הַמּוּזָרָה.
כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת, הַשּׁוֹד הָלַךְ וְנִשְׁכַּח. אֵהוּד הִמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ כָּרָגִיל, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהַחֲוָיָה הַבִּלְתִּי נְעִימָה. אֶלָּא שֶׁאָז, חֹדֶשׁ לְאַחַר הַבִּקּוּר הָרִאשׁוֹן, הוֹפִיעַ הַשּׁוֹדֵד בַּשֵּׁנִית… אֵהוּד בְּדִיּוּק סָפַר כְּסָפִים כְּדֵי לְהַכְנִיסָם לַמְגֵרָה, כְּשֶׁהַבָּחוּר בַּעַל הַקַּסְדָּה הָאֲדֻמָּה הוֹפִיעַ מוּלוֹ. "תָּבִיא לִי אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בִּמְהִירוּת!" צִוָּה עָלָיו בְּתַקִּיפוּת, וְשָׁלַף אֶת הָאֶקְדָּח מִכִּיסוֹ.
אֵהוּד הַמְבֹהָל סָפַר מִיָּד אֶת הַכֶּסֶף הַמְבֻקָּשׁ וּמָסַר אוֹתוֹ לִידֵי הַשּׁוֹדֵד. הוּא לֹא הִסְפִּיק לְעַכֵּל אֶת מַה שֶּׁאֵרַע, וְהַבָּחוּר נֶעְלַם מֵהַזִּירָה, מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו לָקוֹחוֹת מְבֹהָלִים וּפְקִיד בַּנְק מְהֻרְהָר. 'מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִי כָּאן, מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִי כָּאן…' חָלְפָה מַחְשָׁבָה חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אֵהוּד. הַפַּעַם הוּא הֶחְלִיט לְהַעֲמִיק בַּמִּקְרֶה כְּדֵי לְהָבִין מָה מָשַׁךְ אֶת תְּשֹוּמַת לִבּוֹ וְגָרַם לוֹ לְהַרְגָּשָׁה שֶׁיֵּשׁ דְּבַר מָה מוּזָר בַּשּׁוֹד הַכָּפוּל.
"אֲנִי יוֹדֵעַ!" קָרָא לְפֶתַע בְּהֶבְזֵק שֶׁל הֲבָנָה. הַמְאַבְטְחִים וְהַשּׁוֹטְרִים שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ, פָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה: "מָה אַתָּה יוֹדֵעַ?" אוּלָם אֵהוּד רַק אָמַר: "הֵבַנְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, שֶׁכָּרֶגַע אֵינֶנִּי יָכוֹל לַחֲשֹף בִּפְנֵיכֶם. אֲנִי מַבְטִיחַ לְגַלּוֹת לָכֶם אוֹתוֹ בֶּעָתִיד הַקָּרוֹב". הַסּוֹבְבִים הִבִּיטוּ בּוֹ בִּפְלִיאָה וּמָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁהוּא אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, עָזְבוּ אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא חָקְרוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר בַּנּוֹשֵֹא.
חֹדֶשׁ בְּדִיּוּק חָלַף מֵהַשּׁוֹד הַשֵּׁנִי, וּבִתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ הַבָּא – נִפְתְּחָה דֶּלֶת הַבַּנְק, וְהַבָּחוּר חָבוּשׁ בַּקַּסְדָּה נִכְנַס פְּנִימָה. הַפַּעַם אֵהוּד צִפָּה לְבוֹאוֹ. הוּא שָֹם לֵב שֶׁבִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים הוּא הִגִּיעַ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ, מַה שֶּׁקָּרָה גַּם כָּעֵת. "תֵּן לִי הָרֶגַע אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל!" הוֹרָה לוֹ הַשּׁוֹדֵד בְּתַקִּיפוּת.
אֵהוּד הֵרִים אֵלָיו עֵינַיִם רְגוּעוֹת וְרַחְמָנִיּוֹת וְשָׁאַל: "אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה דַּוְקָא אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים, לְשֵׁם מָה אַתָּה צָרִיךְ אֶת הַכֶּסֶף?" הַשּׁוֹדֵד הֶהָמוּם הִתְחִיל לְהִתְגַּמְגֵּם, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִסְבִּיר: "חָבֵר שֶׁלִּי מִתְגּוֹרֵר בְּדִירָה שְׂכוּרָה, וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם. אִם לֹא יִתֵּן לַמַּשְׂכִּיר עוֹד הַיּוֹם אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת, הוּא יְגֹרַשׁ מֵהַדִּירָה. אֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ, וְלָכֵן אֲנִי צָרִיךְ אֶת הַכֶּסֶף מִיָּד!"
"רִגַּשְׁתָּ אוֹתִי מְאֹד, יַקִּירִי", אָמַר לוֹ אֵהוּד בְּשַׁלְוָה, וּבֶאֱמֶת הִתְרַגֵּשׁ מֵהָרָצוֹן שֶׁל הַבָּחוּר לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ. "אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁלִּשְׁדֹּד כֶּסֶף – זֹאת לֹא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ, תִּדְאַג לוֹ לַעֲבוֹדָה מְסֻדֶּרֶת, שֶׁמִּמֶּנָּה יוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת שֶׁל הַדִּירָה שֶׁלּוֹ".
יָדוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד הָאוֹחֶזֶת בָּאֶקְדָּח נִשְׁמְטָה. הוּא הִבִּיט בְּאֵהוּד בְּמַבָּט מוֹקִיר תּוֹדָה, וְהֵחֵל לִפְסֹעַ לְאָחוֹר. "כֵּן, אַתָּה צוֹדֵק…" מִלְמֵל. "לִשְׁדֹד בַּנְקִים זֶה בֶּאֱמֶת לֹא רַעְיוֹן מֻצְלָח…" וּבְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נֶעְלַם מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַזְּכוּכִית, וְיוֹתֵר הוּא לֹא שָׁב.
הַסִּפּוּר הַזֶּה מְבֻסָּס עַל מַעֲשֶֹה שֶׁהָיָה, וְהוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְאַמְּצִים אֶת נְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁל הַזּוּלַת, אֶפְשָׁר לְהָבִין יוֹתֵר טוֹב אֶת מַעֲשָֹיו וְאֶת הַמְנִיעִים לָהֶם, וְגַם לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו בְּאֹפֶן עָמֹק יוֹתֵר.
