מר צ'אד ומר וירג'ין גרו ברחוב מימלורד, בית מול בית, גינה מול גינה. עד שההשוואה ביניהם הייתה כמעט בלתי נמנעת. שניהם עבדו באותו תפקיד בחברות נפרדות שהשתייכו לתאגיד גדול ויוקרתי, ועשו כמיטב יכולתם כדי להצעיד את החברה קדימה. אלא שבעוד מר צ'אד שידר תדמית מצליחנית ונוצצת, מר וירג'ין היה תמיד מפוזר וכפוף. מר צ'אד החליק את בלוריתו המבהיקה והמתנפנפת בעוד שמר וירג'ין דחף את משקפיו במעלה גשר אפו וניסה לשמר מהכחדה כמה שיערות על פדחתו הדלילה.
התחרות ביניהם הייתה עזה ובלתי פוסקת, כאשר מר וירג'ין קנה פלמינגו חרס יוקרתי מעשה אמן כדי לפאר את מבואת ביתו, הצליח מר צ'אד איכשהו להשיג צמד פלמינגואים אמיתיים שהידסו מעדנות בגינתו ומילאו את האוויר בפטפוטיהם הצייצניים. כאשר מר צ'אד שתל גדר חיה דקורטיבית מסביב לביתו, מר וירג'ין נטע שני עצי ברוש בכניסה לשביל הגישה לביתו. הם לא הפסיקו לבחון זה את זה ולנסות תמיד להוביל האחד על השני.
עולמם של השניים השתנה כאשר קיבלו את המכתב, בראש המכתב התנוסס לוגו מוזהב אלגנטי ונקי: "האקדמיה למצוינות עסקית", המכתב בירך את נמעניו על היותם עובדים מצטיינים מטעם התאגיד והציע להם להשתתף בתחרות, בה ימדדו כישוריהם, כאשר המנצח הגדול יקבל את תפקיד המנכ"ל באחת החברות הגדולות במשק. מר צ'אד ומר וירג'ין התרגשו מאד על בחירתם לתחרות האקסקלוסיבית ואישרו את השתתפותם בכתובת המייל שצורפה.
ביום המיועד הם התייצבו בכתובת שהופיעה במכתב והופתעו מאד לגלות שהמתחרה שלהם מוכר להם עד כאב. "מה אתה עושה כאן?" פלט מר צ'אד בקול מאוכזב, "מה אתה עושה כאן?" השיב לו מר וירג'ין באותה מטבע, "לא ידעתי שהסטנדרטים שלהם עד כדי כך נמוכים", הוסיף בעוקצנות. שיחתם הקצרה והדוקרנית נקטעה באיבה, כאשר אדם לבוש בהידור נכנס לאולם ופנה אל הפודיום בצעד בטוח.
"שלום לכם מתחרים" קולו רעם בחלל האולם: "שניכם נבחרתם מבין מאות עובדים, מכיוון שהאקדמיה למצוינות עסקית רואה בכם פוטנציאל אדיר. מי שיצליח לנצח בתחרות הזו, יזכה במשרה נחשקת, כחבר דירקטוריון בתאגיד הבינלאומי המוביל שלנו. התפקיד כמובן מלווה במשכורת שמנה במיוחד בעלת 6 ספרות שתפתור אתכם מדאגה כלכלית לכל החיים…" מר צ'אד ומר וירג'ין רכנו קדימה בסקרנות והמתינו למוצא פיו של הג'נטלמן המבוגר.
"תנאי התחרות הם כדלהלן, על כל אחד מהמתחרים לתפוס את מקומו של חברו, בבית, בעבודה ובחיי היומיום, המתחרה שיצליח לחיות את חייו של חברו בצורה הטובה ביותר יוכרז כמנצח" סיים האיש ההדור והחניק שיעול. צמד המתחרים בהה בו בעיניים קרועות לרווחה. מר צ'אד התנער ראשון מהקיפאון ומחה: "אין מצב שהאיש הזה יחיה בבית של…" הנואם קטע אותו בהינף יד פסקני: "אלו הם כללי התחרות, הם סופיים ואינם ניתנים לערעור, הזוכה יקבל הודעה, שיהיה לכם יום טוב ובהצלחה רבותיי".
הצמד פסע החוצה בצעדים כושלים לכיוון החניה, באמצע הדרך הם נזכרו וחזרו על עקבותיהם. מר צ'אד העניק למר וירג'ין את המפתחות לג'יפ הראוותני והמצוחצח שלו ומר וירג'ין העניק לו בתמורה את השלט למסחרית המאובקת שלו. הם נסעו כל אחד לחוד בשתיקה מהורהרת אל בתיהם ברחוב מימלורד.
השבוע שלאחר מכן חלף עליהם כסיוט מתמשך, מר צ'אד היה רגיל שעובדיו התייחסו אליו ביראת כבוד ובהכנעה, קיבל צוות חכם שיודע לא פחות טוב ממנו ואילו מר וירג'ין לא הצליח להסתדר בלי כוורת העוזרים האינטליגנטיים שהוא בנה לעצמו, ובמקומם הוא קיבל צוות מלחכי פנכה שחזרו אחרי רעיונותיו כהד. זה היה כל כך מייגע עד שכל אחד מהם כבר החל ברצינות לשקול פרישה מהתחרות, אבל אז קרה דבר מדהים.
מר צ'אד למד שכאשר נפתחים לרעיונות חדשים, ניתן להשיג הרבה יותר. מר וירג'ין למד שכאשר מישהו מיישם את ההוראות שלו במדויק, העבודה מתבצעת במהירות וביעילות גבוהה יותר. וכך שניהם הזניקו את רווחי החברות שבהן הם עבדו והגיעו להישגים יוצאי דופן. בשבוע שלאחר מכן נח מכתב נוסף בתיבת הדואר שלהם, עם הזמנה להגיע לאותו מקום שבו הם יצאו לדרך.
ביום המיועד הם הופיעו באולם הכנסים ונדהמו לגלות את חברי הדירקטוריון של התאגיד מחכים להם. הם זכו למחיאות כפיים סוערות ולתשואות רמות, המנחה נטל את המיקרופון ובירך אותם על הישגיהם והכריז ששניהם ניצחו בתחרות והם יזכו להעלאה שמנה ביותר במשכורת. התחרות, כך הסביר, הייתה הדרך של החברה לבחון את היעילות שלהם בתפקידים מקבילים.
מר צ'אד ומר וירג'ין הוזמנו לבמה לשאת את נאום הזכייה, ראשית הם הודו לתאגיד על השבועיים המאתגרים והמרתקים שהעניקו להם, אבל סירבו בנימוס להעלאה במשכורת. "השבועיים האינטנסיביים הללו" כך הסבירו: "לימדו אותנו הרבה על עצמנו ועל החיים". גילינו פתאום בצורה מפתיעה שאם נשלב כוחות יחד, אנחנו יכולים להגיע הכי רחוק שרק אפשר. לכן, אנחנו פותחים חברה משל עצמנו 'צ'אד וירג'ין בע"מ', שם ניישם את הכישרון המשולב של שנינו. אנחנו מגייסים עובדים וכולכם מוזמנים לשלוח קורות חיים"…
פעמים רבות אנחנו שופטים את עצמנו ואת אחרים, מתוך דעות קדומות שברוב המקרים שגויות מיסודן. התורה מלמדת אותנו: 'בצדק תשפוט עמיתך' לפני שאתה מחליט לשפוט את החבר שלך, שים את עצמך במקומו, בתפקיד שלו, חיים שלו, בעבודה שלו, ואז תחליט האם במקומו היית פועל אחרת. ואולי תגלה, שבסך הכול, עם הכלים שיש לו ועם התנאים שיש לו הוא עושה עבודה ממש מצוינת.
