שו"ת מלחמה

מנין בשטחי כינוס

רועי ועידן ארגנו מניין זריז לתפילת שחרית בעמדה התקפית באחת הגבעות החולשות על גדר הרצועה. ההוראה של מפקד הפלוגה הייתה להישאר בתוך הטנקים ולא לצאת מהם. בלית ברירה, נשארו חמישה לוחמים עטורים בטלית ותפילין בתוך הטנק, ורועי ועידן נעמדו עם שלושה לוחמים נוספים ליד הטנקים והחלו להתפלל בקול. האם הלוחמים שבטנק מצטרפים למניין?

תשובה: מצאנו בהלכה לגבי צירוף של שני חלקים למניין, שאין לזה היתר במצב רגיל אלא רק בתנאים מסוימים שכרגע לא נמצאים במקרה שלנו. (שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן נ"ה)   לדעת ה'משנה ברורה' יש היתר להצטרף למניין, אבל רק בתנאי שהם רואים אלו את אלו. רק אם יצליחו החברים שבתוך הטנק לראות את חבריהם שמחוץ לטנק ויהיה להם איתם קשר עין, הם יכולים להצטרף למניין, אבל לדעת פוסקי ההלכה הספרדים הם לא יכולים להצטרף באופן הזה למניין.

שאלה 769

חטיפים בשבת

בעיצומה של השבת ישבו לוחמי מג"ב במשך שעות ארוכות במחסומים שבאחת הנקודות הרגישות, והיו צמאים ורעבים. אבל אז חיכתה להם הפתעה, בשעות הצהריים הגיע למקום אדם שרכבו היה מלא בחטיפים וממתקים וחילק אותם ללוחמים שאיישו את המחסום. זיו, שעמד במשמרת שלו, הסתפק האם הוא יכול לאכול מהחטיפים מכיוון שהם הובאו בעיצומה של השבת. הוא התגבר ולא אכל מהם, אבל במוצאי השבת שאל את רב הפלוגה האם היה מותר לו לאכול מהחטיפים. מה לדעתכם השיב לו הרב?

תשובה: מצאנו בהלכה שאם אדם הביא פירות מחוץ לתחום שבת במזיד, אסור לאכול מהפירות הללו (שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן ת"ה סעיף ט') ולכאורה הוא הדין במקרה שלנו, כיוון שהחטיפים הללו הובאו בשבת. אבל מכל מקום, במקרה שלנו מותר לזיו לאכול ויש בכך ב' טעמים: א) ודאי שמי שהביא את הממתקים היה שוגג ולא מזיד וחשב שמותר כיוון שלדעתו היה בזה 'פיקוח נפש' ולא ידע באמת שאסור לעשות זאת בשבת. ב) ישנם הרבה אנשים שכדי להסיח את דעתם מהאבל והפחד הנורא שעם ישראל שרוי בהם, הם מסיחים את דעתם על ידי נתינה וסיוע לחיילים ולכן יש להקל בנידון וזיו יכול לאכול את החטיפים.

שאלה 770

אזעקה בתפילה

עדיאל היה באמצע תפילת מנחה כאשר נשמע בעוצמה קול האזעקה וניסר את חלל בית הכנסת. עדיאל מיהר משום פיקוח נפש להפסיק את תפילת העמידה ומיהר למרחב המוגן. לאחר שהסתיימה האזעקה, שקל בדעתו האם לחזור ולהתפלל מתחילת התפילה. האם לדעתכם עדיאל צריך לחזור מראש התפילה?

תשובה: אם עבר מספיק זמן שהוא היה יכול בו לסיים את תפילת העמידה, חייב לחזור לראש התפילה. אבל אם לא עבר מספיק זמן, יחזור למקום שממנו הפסיק את התפילה, ועושים השערה של הזמן שלוקח לכל אחד להתפלל את תפילת העמידה. ומבואר בהלכה (שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן ק"ד סעיפים ה'–ו') שאם אדם הפסיק בשלוש ברכות ראשונות מחמת אונס, חוזר לראש התפילה, ואם הפסיק בברכות אמצעיות חוזר למקום שהפסיק. ואם עצר בג' ברכות אחרונות של עמידה, חוזר לרצה וממשיך משם. ואם הפסיק הפסקה גדולה חוזר לראש התפילה.