במשך שנתיים ושלושה חודשים הנרי היה בטוח שיש לו הכול בחיים. הוא עבד בארמון המלך המפואר ואף קיבל חדר מגורים משלו בארמון, הוא עסק בגינון – פעולה שהייתה תחביבו העיקרי מאז ומעולם, והרוויח משכורת מכובדת של 5 זהובים לחודש. כשכל ההוצאות השוטפות של המחיה מסופקות לו מהארמון. במשך שנתיים ושלושה חודשים הצליח הנרי לחסוך כמעט את כל משכורתו ולשמוח בחלקו, עד לאותו היום ששינה את הכול….
היה זה יום יפה ובהיר והנרי התיישב לנוח על ספסל שיש מול אחת מיצירות המופת שלו – פסל דשא של דמות אצילית רכובה על סוס, כמה דקות לאחר מכן התיישב לצידו פיליפ החדרן המלכותי שהיה אחד מחבריו הטובים. "לא חסר לנו דבר, אה?", פתח הנרי בשיחה, "מקצוע טוב, מגורים בארמון, משכורת יפה של 5 זהובים בחודש…" פיליפ עשה פרצוף מופתע ומיד ניסה לפצות עליו על ידי גירוד אגבי ולא משכנע באפו. "מה הפתיע אותך?", שאל הנרי: "אתה מקבל משכורת אחרת?!". פיליפ ניסה לגמגם משהו לא ברור אך לאחר שהנרי דחק בו, גילה את האמת: "כן, אני מרוויח 10 זהובים בחודש". עכשיו הגיע תורו של הנרי לנסות ולהפגין אדישות בזמן שסערה החלה להתעורר בקרבו. ומיד כשסיימו את שיחת החברים הוא מיהר לחדרו בכדי להרהר במה ששמע כעת.
"זה לא הוגן!", רטן לעצמו, "זה פשוט לא הוגן! למה אני מרוויח פחות מפיליפ?! שנינו עובדים באותה המסירות ובאותו המאמץ!". בשבועות שלאחר מכן לא הצליח הנרי להשתחרר מאותן מחשבות קנאה וכעס וגם המפגשים בינו לבין חברו הפכו לטעונים ולא נעימים. "אין ברירה", אמר לעצמו בסופו של דבר, "על מנת שהצדק ייעשה, עליי לפרוץ לחדרו של פיליפ ולשדוד ממנו רבע מהזהובים שברשותו!".
במשך כמה יממות ניהל הנרי מעקב אחר הרגלי השינה של ידידו ותנועת שאר האנשים במסדרונות הסמוכים עד שמצא את הזמן הנוח ביותר לפרוץ ולשדוד. וכך מצא את עצמו הנרי נובר בחפציו של חברו הטוב ומחפש אחר מחבוא הזהובים שלו. כעבור כמה דקות מצא את אשר חיפש – שקע בקיר שלא היה אלא ידית נסתרת ומאחוריה התגלה המטמון. הנרי, שהיה מחושב ביותר, חישב כמה היה מרוויח אילו תוספת השכר הייתה מתחלקת בין שניהם באופן שוויוני ושדד 67 זהובים בלבד, אף לא זהוב אחד יותר. מיד כשסיים סגר את התא הנסתר ומיהר לצאת מהחדר. במסדרון הוא הבחין באחד המשרתים הזוטרים חולף, והוא קיווה שהאיש לא הבחין בו. למחרת בבוקר נודע דבר הגניבה והארמון רעש וגעש. בשעות הצהרים קיבל הנרי הזמנה להיכנס למשרדו של המלך, נאמר לו כי המלך שמע שהוא הסתובב במסדרון באותו הזמן, והנרי היה מבוהל מאוד.
"שמעתי שהיית במסדרון בזמן הגניבה", פנה אליו המלך ללא הקדמות מיותרות. "כן, כי הייתי בחדרו של ליברטו. אתה רוצה שאקרא לו לפה על מנת שיאמת את דבריי?". המלך הנהן לחיוב והנרי מיהר לחפש את ליברטו שהיה אחד ממפקדי משמר הארמון הזוטרים. הנרי מצא אותו וביקש שיספר למלך שהם נפגשו אתמול בחדרו. "תגיד שהיית חולה ובאתי לבקר אותך", ביקש הנרי, "בבקשה!". "אני לא אסתכן לחינם", ענה ליברטו, "תן לי עשרה זהובים ואספר שנפגשנו". הנרי שחשש למקום עבודתו הסכים מיד לסכום הגדול וליברטו העיד בפני המלך כפי שסיכמו.
"היית אתמול חולה?!", התפלא המלך, "אתה נראה לי בריא לחלוטין. אשמח לדבר עם הרופא על מנת לאמת את דבריך". הנרי הבין לאן הדברים עלולים להידרדר ומיהר להגיד: "אדוני המלך, שאלך לקרוא לרופא?". "כן!", ענה המלך, והנרי יצא לדרך בריצה. הוא מצא את הרופא והתחנן כי יספר שליברטו היה חולה אתמול. "זה יעלה לך עשרים וחמישה זהובים", השיב הרופא ללא שמץ של התלבטות. הנרי שראה מול עיניו כיצד כספו הולך ונעלם נאנח והסכים בלית ברירה, הרופא התייצב לפני המלך והעיד כפי שנתבקש.
"רק עוד דבר אחד קטן", אמר המלך אשר רצה להיות בטוח שביצע חקירה ראויה ויסודית, "האם דיווחת למפקד המשמר העליון על מחלתו של ליברטו, כפי שמחייבים אותך הנהלים?".
"בוודאי!", ענה הרופא בעוד מבטו מתחמק הצידה ונמנע מעיניו החודרות של המלך. "אז אשאל אותו על מנת לוודא שלא החמצתי שום דבר בבדיקת המקרה". והנרי שוב קפץ ממקומו: "שאלך להביא אותו?", מיהר לשאול. "כן!", ענה המלך. הנרי יצא לדרכו והמלך לחש לאחד ממשרתיו הקרובים: "משהו פה לא מוצא חן בעיניי, תעקוב אחרי הנרי ותגיד לי מה מתרחש…"
כששב הנרי מלווה במפקד המשמר העליון, מיהר המפקד לאמת את הדברים שליברטו היה חולה והרופא עדכן אותו על כך. הדבר אמנם עלה להנרי חמישים זהובים נוספים אך הוא קיווה כי בזאת תמו הפסדיו. פניו שינו את צבעם לאחר שהמשרת המסור לחש באוזני המלך מה ראה ושמע והמלך נעץ בו את עיניו הרושפות. "אז אני מבין ששיחדת את ליברטו, את הרופא ואת מפקד המשמר העליון! האם זה נכון, הנרי?". הנרי התכווץ במקומו וניסה לגמגם דבר מה אך המלך לא בזבז רגע נוסף. "לכו מיד לדירתו של הנרי, חפשו את כספו והביאו אלי את כל הכסף שתמצאו שם!", ציווה על שלושה שומרים שעמדו בצידי האולם, "כמו כן, גרשו מהארמון את ארבעת הרמאים!". וכך נשאר הנרי ללא כסף, ללא פרנסה וגורש מהארמון בבושת פנים…
בפרשתנו, פרעה ממשיך בסירובו העיקש לשלח את בני ישראל, למרות המכות שכבר חטף. גם בחיים, אנחנו יכולים להיתקל באנשים שנוהגים בצורה דומה, ובמקום לתקן את הטעות ולהימנע מהמחיר הכואב, הם מתעקשים להחזיק בדרכם השגויה, וממשיכים לסבול. ובסופו של דבר הם מגיעים אל הקצה ומודים בטעות רק כשכבר איבדו את כל מה שהיה להם. החכם רואה את הנולד ומתקן את דרכיו לפני שיהיה מאוחר.
