חנות המאפים של פרויליך בבודפשט, הייתה סיפור של הצלחה מסחררת. מכל קצוות בודפשט הגיעו לקוחות בשביל המאפים המצוינים, ובראשם גולת הכותרת של החנות – הקיורטוש המסורתי. פרויליך עצמו היה אדם חביב ונעים הליכות, ההלצה אמרה שאנשים הגיעו בשביל החיוך ו"הבוקר טוב" המתנגן של פרויליך; הקיורטוש היה רק בונוס.
אדון הרשקו היה הלקוח הראשון בכל יום, בדרך לעבודתו כפקח רכבת היה עוצר בפרויליך לפנות בוקר וזוכה לכוס קפה מהביל ולברכת הצלחה לבבית. אבל באותו יום במקום להיכנס לחנות ולבקש "קפה גדול, חם, לא מתוק ולא מר", הוא עמד מחוץ לחנות ובהה בשלט החדש שהוצב בחלון הראווה הצמוד: "כאן תוקם מאפיית פרויזל – הקיורטוש הכי טוב בהונגריה". לאחר שהתעשת הרשקו מהפתעתו, הוא פסע אל תוך המאפיה. אדון פרויליך כהרגלו בכל יום, היה עסוק בהכנת הבצק המיוחד של הקיורטוש: "בוקר טוב לך אדון הרשקו!" בירך אותו פרויליך בחיוך רחב. ואז, תוך כדי ניגוב נמרץ של ידיו המקומחות בסינרו, שאל: "את הקפה הרגיל, אדון הרשקו?" ושפת קומקום מתכת על האש.
הרשקו ניער את ראשו: "אתה ראית את זה, אדון פרויליך?" שאל את האופה, שטחן את פולי הקפה עם המטחנה הידנית לתוך הכוס. "ראיתי את מה?!" שאל פרויליך ומזג את המים הרותחים לתוך הכוס. "את השלט בחוץ", ענה הרשקו בהתרגשות. "אה, זה?" הניף פרויליך את ידו בתנועת ביטול: "יהודים מאמינים בני מאמינים אנחנו ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. וחוץ מזה שתחרות מאוד בריאה לעסקים, והלקוחות מרוויחים". הרשקו ניער את ראשו כלא מאמין: "אבל התחרות נמצאת מעבר לקיר הזה!" אמר, והחווה על הקיר מאחורי אדון פרויליך. "הנה לך", הגיש לו אדון פרויליך כוס קפה משובח, ופרוסת עוגה מתוקה, "שיהיה לך יום מוצלח!"
הימים חלפו ומאפיית פרויזל החלה לקרום עור וגידים, ציוד אפיה וריהוט החלו לזרום פנימה, יחד עם שקי קמח וסוכר. על העבודה פיקח יאנק, איש גבוה וכפוף שסיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שאינו בעל החנות. הלה, כפי שהוא סיפר – אדם עסוק מאוד ולכן שכר אותו לטפל בשיפוץ ולנהל את החנות. ציבור הלקוחות של פרויליך הזהיר אותו שאף אחד לא ייכנס אליו, אך הוא רק משך בכתפיו: "דברו עם אדון פרויזל, אני רק מקבל הוראות".
יום הפתיחה החגיגי הגיע, ובלונים ססגוניים עיטרו את הכניסה למאפיית פרויזל. אדון הרשקו הגיע ראשון כמדי בוקר והציץ על המתרחש, מעבר לעיצוב החדיש יותר והריהוט הנוח, הוא הבחין בשלט קטן בשולי חלון הראווה שבו נכתב כך: "הקיורטוש הכי טוב בהונגריה במחיר מצחיק של 500 פורינט!" הרשקו הביט בפליאה, הקיורטוש של אדון פרויליך עלה 1,000 פורינט, לא יקר אבל גם לא זול. הוא השתופף על מנת שאדון פרויליך לא יבחין בו ונכנס פנימה. יאנק עמד שם עטוי סינר וחייך חיוך רחב: "ברוך הבא! אתה הלקוח הראשון של העסק החדש, ולכן אתה מקבל קיורטוש אחד חינם על חשבון הבית", צהל יאנק והגיש לו צלחת חרסינה מעוטרת ועליה קיורטוש רותח וריחני. הרשקו בירך ונגס במאפה בחשדנות. הוא לא הצליח להסתיר את הפתעתו: הקיורטוש לא נפל ברמתו מזה של פרויליך.
הוא הניח את הצלחת על השולחן, הודה להאנק ומלמל שזה מדי מתוק לו על הבוקר ורץ לחנותו של פרויליך. "לא תאמין!" הוא זרק לחלל האוויר. "בוקר טוב אדון הרשקו", חייך אליו פרויליך "למה אני לא אאמין?" שאל. סיפר לו הרשקו: "הלכתי לבדוק עבורך את המתחרים, וקח בחשבון שהקיורטוש שלו מצוין. וזה עוד ניחא, אבל הוא לוקח עליו חצי מחיר, אתה שומע אדון פרויליך? חצי מחיר!" פרויליך הרים את ידיו לשמים: "מזונותיו של אדם קצובים לו, אדון הרשקו, אני לא דואג".
הרשקו יצא את החנות בהחלטה נחושה, אם פרויליך לא רוצה להילחם על פרנסתו אז הוא יילחם. הוא סיפר לכל חבריו על החצוף שפתח מאפיה דלת ליד פרויליך, והפציר בהם שילכו לקנות אצל פרויליך על מנת לחזק אותו. בני הקהילה היהודית מאוד אהבו את פרויליך, אז הם התייצבו בהמוניהם, מנופפים בשקיות של פרויליך מול החנות השוממת של פרויזל, ואף סיפרו לחבריהם מערים אחרות שכדאי להם להגיע מרחוק. הקמפיין של הרשקו הוכיח את עצמו, ולא רק שציבור הלקוחות של פרויליך לא נפגע, הוא אף הכפיל את עצמו.
בוקר אחד, נכנס אדון הרשקו אל פרויליך כהרגלו, אדון פרויליך ישב ליד אחד השולחנות ולידו פטיש במשקל עשרה קילו. "שב אדון הרשקו, אני חייב לך הסבר", הוא אמר: "לפני כחודש, החלטתי שאני רוצה להרחיב את חנותי, וסיפרתי על כך להאנק ידידי. הוא הציע לי לנצל את ההרחבה, לקמפיין שיווקי קטן. אני הוא אדון פרויזל, וזו הסיבה שהקיורטוש היה לך כל כך טעים, וזו הסיבה שלא פחדתי כלל מהמחירים השערורייתיים בחנות הסמוכה. רציתי להודות לך על נאמנותך למקום, ולכבד אותך לפעור את החור הראשון בקיר המשותף של פרויליך ופרויזל, ולהעניק לך קפה בחינם למשך חודש שלם", סיים פרויליך את סיפורו. הרשקו התפעל מחכמתו של פרויליך, ונטל את הפטיש. חור נפער בקיר המשותף ועד מהרה שתי החנויות הפכו לחנות גדולה, בזכות נאמנות אחת וטריק שיווקי קטן שהוכיח את עצמו בטווח הארוך…
העולם הזה שאנו חיים בו, הוא עולם השקר. אין לנו לסמוך על מראה עינינו אלא להאמין שלכל דבר שאנו רואים יש רובד פנימי ועמוק יותר, והכל מכוון מלמעלה על פי חשבונות שמים.
