אפילו אנשים שאינם מתעניינים באבני חן יודעים היטב שתערוכת יהלומים זה עניין רציני ומרשים. האבנים הנוצצות והמרהיבות, הכספות השקופות אשר שומרות עליהן, סידורי האבטחה והשמירה סביב תערוכה שכזאת וכמובן – המוני התיירים מהאזור שיגיעו לעיר ויספקו פרנסה בשפע לעסקים המקומיים.
אבל הדבר שהכי עניין את אודי הייתה ההזדמנות לרכוש יהלומים איכותיים במחירים נדירים. הוא ידע היטב שהמוזיאון העירוני בהחלט לא יעמיד למכירה חלק מהאוסף שהגיע אליו לתערוכה, אלא שאודי פשוט ידע שלאן שמגיעים יהלומים להצגה – מגיעים גם סוחרי יהלומים שמעוניינים ללכוד את העשירים ובעלי האמצעים שמגיעים לצפות ביהלומים ואולי 'יקבלו תאבון' לקנות גם עבור עצמם יהלום או שניים בהזדמנות שלא תחזור על עצמה. אודי אהב הזדמנויות כאלו וניתן לומר כי חלק לא מבוטל מקריירת הסחר שלו ביהלומים נצברה בזכות רכישות חפוזות ונדירות שכאלה.
הוא דאג ללבוש לקראת התערוכה את מיטב חליפותיו, טיפח את שערו ושיווה לעצמו מראה מכובד ורשמי. במהלך הסיור אשר היה מרהיב ומהנה כשלעצמו, הוא הרגיש שאחד הנוכחים עוקב אחריו מזה כמה דקות בדריכות ובתשומת לב מרובה. אודי התקדם אל עבר הבחור שמיהר להסתובב ולקרוא בסקרנות מופרזת את אחד ההסברים שעל הקיר. הניח יד על כתפו ואמר: "בחור צעיר, אתה מסתכל עלי כי אני נראה מצחיק בעיניך או שיש לך עניין עסקי שברצונך לדבר עליו?".
אודי לא טעה. חושיו העסקיים אשר חודדו במשך שנים צדקו גם הפעם. "האמת, כן. אני רוצה להציע לך משהו" אמר הבחור תוך שהוא מסתכל סביב ובוחן את האנשים שעמדו בסמוך אליהם. "אל תדאג", הוא מיהר והוסיף: "אינני עבריין או משהו כזה. אני פשוט תר אחרי אנשים אמידים ורציניים שעשויים להתעניין באוסף היהלומים שלי". אודי הטה מעט את ראשו והראה נכונות להמשיך ולהאזין לסיפורו של מוכר היהלומים. "גדלתי בהולנד ובגיל מאד צעיר התייתמתי מאבי והוטל עלי לנהל את העסק המשפחתי – חנות לממכר תכשיטים. כעת, כשאימי כבר איננה בין החיים ואני מעוניין למצוא עבודה כשכיר ולהפסיק את המרדף האינסופי אחרי לקוחות ואחרי סחורות חדשות, החלטתי למכור את אוסף היהלומים שלנו. אני כמובן מצטער על זה מאד, אך כרגע לאור מצבי הכלכלי, אני נאלץ לעשות זאת".
אודי התלווה אל הבחור, הם יצאו יחד מהמוזיאון וצעדו לכיוון רחבת החנייה הסמוכה. שם פתח הבחור רכב מסחרי גדול שבתוכו הייתה כספת. הוא הקיש קוד, פתח את הכספת ושלף שק מתוכו, הוא הוציא החוצה כשישים יהלומים בקופסאות תצוגה מהודרות. אודי בחן היטב את פניו של המוכר ושאל: "מה אתה יכול להציע לי עבור הסכום הזה?" ובמילים אלו הוא הראה למוכר פתק עם סכום כסף גדול שנכתב עליו. אודי למד מזמן לא לדבר על סכומים בקול רם מחשש להקלטות ורצון שלא להיתפס להתחייבות כזו או אחרת. עיניו של הבחור נפתחו מעט בהתפעלות והוא אמר "אני מוכן לתת לך 30 מתוך היהלומים הללו, עבור הסכום הזה. 15 מהגדולים ו-15 מהקטנים".
אודי ביקש ללכת רגע הצידה על מנת להתקשר לבנקאי שלו ולוודא שהוא אכן יכול להרשות לעצמו להוציא סכום שזכה. כשחזר, הסתכל בעיניו של הבחור ואמר לו: "אני רוצה לספר לך משהו על יהלומים. אני, ממש כמוך, גם ירשתי חנות לממכר אבני חן ותכשיטים. בכל סוף שבוע אני עורך ספירת מלאי. בספירה זו אני סופר את הטבעות ואת השרשראות, את הענקים ואת העגילים. אך היהלומים לא נמצאים שם, לא ולא. בסוף הספירה אני פותח את הכספת הקטנה שבתוך הכספת הגדולה, מוציא משם את היהלומים וסופר אותם בנפרד ועל פי מספרם: היהלום שקניתי מהסוחר היפני, היהלום בעל 7 הפינות, היהלום הבריטי. ככה זה עם יהלומים – הם נספרים בנפרד".
נראה כי הבחור החל לאבד את סבלנותו. "אפשר להבין מדוע אתה מספר לי את כל זה?", תמה הבחור. "האמת, שיש לכך שתי סיבות", אמר אודי בדרמטיות. "הסיבה האחת –לומר לך שהעובדה שאתה מדבר על היהלומים שלך כערמת תכשיטים ללא שום ייחוד – קח 15 גדולים ו-15 קטנים – מוזרה בעיניי, בטח עבור מישהו שעסק שנים במקצוע".
"ומה הסיבה השנייה?", שאל הבחור בחוסר סבלנות מתפרץ. "הסיבה השנייה…", אמר אודי באיטיות מכוונת, "הסיבה השנייה היא כדי לעכב אותך". ואז תוך כדי המילים הללו הבחין הצעיר שמקיפים אותם כעשרה שוטרים שהתקרבו אליהם בצעדים נחושים. "היחס שלך כלפי היהלומים עורר אצלי את החשד שאינך מוכר את היהלומים, אלא בסך הכול גנב שמנסה להיפטר מסחורה גנובה ולכן מיהרתי להתקשר למשטרה".
"ואכן", השלים את דבריו קצין המשטרה שפיקד על השוטרים: "ידוע לנו על 60 יהלומים שנגנבו לפני כשלושה שבועות לא רחוק מכאן. אני מאמין שבדיקות התאמה שנערוך לאבנים יגלו לנו מהר מאד, האם אכן עצרנו את האדם הנכון. ותודה שהתקשרת אלינו, אדוני. בזכות ערנותך ובזכות הכוח המשטרתי הגדול שנמצא כאן לאבטחת התערוכה יכולנו להגיע במהירות ולתפוס את הגנב ולהעביר אותו למקומו המתאים – מאחורי סורג ובריח…"
בפרשתנו עורכים ספירה לבני ישראל – כראוי לאלה הנקראים בנים לה'. אך בתוך הספירה הכללית, עורכים מפקד נוסף ל'אבני החן' של העם – ללויים. מצד אחד יש מספרים – כמויות, אך מצד שני גם מזכירים את האנשים בשמם ובמשפחתם. עלינו לראות גם בחברינו, במשפחתנו, בתלמידנו, בקהילתנו ובכל אחד מעם ישראל אותו אנו פוגשים – אנשים אשר מהווים ציבור רחב שיכול להיספר כחלק מן הכלל, אבל תמיד צריך לראות גם את הפרטים החשובים ולראות כל אחד ואחד מהם כאיש בפני עצמו, עם הייחודיות שלו.
