כביש הבקעה היה שקט וחשוך באותו הלילה, שקט וחשוך מאוד. יעקב הביט חסר אונים בשעון שבידו ובטנדר הגדול שעמד ללא נוע. כמה שעות עוד יישארו כאן בלי שמישהו יעצור ויסייע להם? מיכל הדלק היה על טיפותיו האחרונות. הילדים היו סחוטים מעייפות, קפואים במזג האוויר הקריר ללא ביגוד מתאים. גם כמות המים והמזון שברשותם הייתה מועטה. מה שהפך לסיום לא נעים לחופשה נחמדה.
שני פנסים שהאירו באור לבן בוהק הגיחו מעיקול הדרך, יעקב קפץ לאמצע הכביש עם אפודתו הזוהרת ונפנף בשני ידיו לעזרה. נראה שהנהג התלבט האם לעצור… לבסוף הוא עצר, פתח את החלון, במבט מאיים וקול עוצמתי, ושאג: "מה קרה לכם? השתגעתם? ככה לעצור באמצע הכביש? חסרי אחריות שכמותכם! פרזיטים! ועכשיו אתם מצפים שאני אעזור לכם? שכחו מזה! ככה להתעלל בילדים!" האיש המשיך במשך דקות מספר בשטף ולאחר מכן השתתק, כשראה שיעקב אינו מגיב לדבריו. הוא היה נראה אדם גברתן, קרח, קול גרוני גבוה במיוחד ומבט מאיים. "בבקשה אדוני, קח אותי רק לתחנת הדלק הקרובה. אמלא גלון ואוכל להמשיך לנסוע!" ביקש יעקב בתחנונים. אבל האיש סוגר את החלון ויעקב נאלץ למשוך את ראשו אחורה. בפחי נפש חוזר לעמדתו ליד הטנדר, מובס. לפחות היה עוזר לו אחרי הצעקות הנוראות שהטיח בו במשך דקות ארוכות.
זמן קצר לאחר מכן, מגיחים שוב הפנסים הלבנים מהכיוון השני, יעקב מצמצם את מבטו, הפעם הוא לא ממהר לגשת לרכב שנעצר לצידו. החלון נפתח ואותו אדם צועק שוב: "אתה עדיין כאן? תאמין לי שרציתי להשאיר אותך ככה לכלבים, אבל הילדים הקטנים למה מגיע להם. לכן חזרתי. ותדע שאתה…"
יעקב עולה לרכב, מנסה לחשוב על דברים אחרים ורק לא להאזין לצעקותיו וגידופיו של הנהג. אבל עם כל הרצון הטוב שלו, שלא להתייחס לדברים שפוצעים את נימי נשמתו, הוא מצליח בכך חלקית בלבד.
כשהם מגיעים סוף סוף לתחנת הדלק, ויעקב נאנח את אנחת הרווחה שאותה כלא במשך כל הנסיעה, הוא מבחין פתאום בשלט קטן שכולא את נשימתו שוב: "תחנת הדלק פתוחה במשך שבעה ימים בשבוע". הוא נעצר מול השלט ובוהה בו, ממלמל 'רחמנא ליצלן' ועיניו מתרוצצות אנה ואנה. מה הוא יעשה עכשיו? "יאללה לך תביא גלון דלק! אין לי את כל היום!" נשמעה הצעקה מהחלון הפתוח. "אני ממש מתנצל…" הוא אומר כשהוא חוזר אחורה לעבר החלון הפתוח. "באמת, ממש מתנצל. תודה רבה לך שהבאת אותי עד לכאן, אתה בעל חסד גדול וה' ישלם שכרך!"
"נו, לך תביא דלק!" נשמעה שוב הצעקה מבפנים. "אני לא יכול, התחנה הזו לא שומרת שבת…" אמר ועצם את עיניו מצפה לסערה שתבוא. "מהההה!!!!!!!!" שאגתו הקיצה מתנומה עמוקה כמה עובדים. "אתה לא נורמלי!!!"
הוא פוקח באיטיות את העיניים. "תראה, אני בן של ה' ואני אוהב אותו, הוא אוהב אותי – אני לא יכול לעשות לו את זה. אתה מבין? לא יכול לקחת את הדבר שהכי חשוב לו וככה לחלל אותו. זה פשוט לא בא בחשבון, אני אסתדר מכאן לבד. תודה רבה לך!" עיניו של האיש פעורות לרווחה לאחר הנאום של יעקב ושוב נשמעת השאגה. "נו, אז תעלה כבר לאוטו!" האיש מקלל ומגדף עושה פרסה וחוזר אחורה, מחפש תחנת דלק אחרת. "תאמין לי שאני רוצה להשאיר אותך כאן, זה לא בגללך – רק בגלל הילדים הקטנים שלך!" הוא צועק בקולי קולות.
האיש מחפש וגם מוצא תחנת דלק נוספת שהפעם שומרת שבת, יעקב ממלא גלון דלק והם חוזרים, האיש מתנדף משם במהירות, לא לפני שהוא משמיע שוב את דעתו בקולי קולות. יעקב נושם לרווחה, ממלא את המיכל בדלק, עולה לרכב והם חוזרים בשעה טובה הביתה.
חודשיים לאחר מכן הוא שומע נקישות על הדלת. הוא מציץ בקוקר ונשימתו נעתקת למראה הגברתן הקרח והשרירי שעזר לו לפני חודשיים למצוא תחנת דלק שומרת שבת, הוא פותח את הדלת לרווחה ומזמין אותו פנימה. "זה אתה!" הוא אומר, משתאה. "מה מעשיך כאן?"
"אני ולא אחר" משיב האיש ביובש. "אגב שמי ארז, אפשר לשבת?" אומר כשהוא נעמד ליד הספה בסלון. "בוודאי! רוצה לשתות משהו?" אמר יעקב ופנה לכיוון המטבח.
"לא. אני רוצה לסיים כאן ולצאת בחזרה הביתה. לקח לי זמן רב לאתר אותך ואת כתובתך, אבל לא הייתה לי ברירה. לפני שבועיים אבא שלי נפטר, הוא היה הרבה יותר אתאיסט ממני. אבל בצוואה שלו הוא כתב: 'אמנם כל חיי הייתי רחוק מאלוקים, אבל אני יודע את האמת. אני רוצה להקדיש עשרים אחוזים מנכסיי למישהו שאלוקים אוהב' והכניס אותי לפלונטר שלא חשבתי עליו מעולם" המשיך ארז לספר, "חיפשתי מישהו שאלוקים אוהב, אני לא מכיר את אלוקים, ובוודאי לא את מי שהוא אוהב על הכדור שלנו, חיפשתי מישהו כזה ולא מצאתי. ואז נזכרתי בך: שאמרת לי 'אלוקים אוהב אותי, אני אוהב אותו' ועשיתי שמיניות באוויר כדי לאתר אותך…"
הוא מוציא מחשב נייד מתיקו, מדליק אותו, ונכנס לחשבון הבנק. "זה הסכום שאני חייב לך!" הוא מצביע על שורה מסוימת בחשבון, בעוד יעקב נאלם דום. סכום אסטרונומי שכזה הוא ראה רק בעיתונות במדור הכלכלה.
"אני מציע שבגלל שאתה לא יודע ולא מבין איך להתעסק עם סכומים כאלה, אני אטפל לך בהם כמו בשאר הנכסים של אבי, ואשלח לך כל חודש את האחוזים שלך לחשבון הבנק שלך…" עברו מספר שבועות וחייו של יעקב השתנו לחלוטין. הוא החל לחיות ברווחה כלכלית והאהבה שהחזיר לו הבורא, שינתה את חייו מקצה לקצה…
השמות בדויים, אבל הסיפור אמיתי. פנחס שקינא את קנאת ה' מלמד אותנו בפרשה הזאת שמי שמקנא את קנאת ה' לשם שמיים ועושה את הדבר הנכון, ה' לא נשאר חייב אפילו לא לרגע אחד. הוא מראה לכולם מיהו בעל הבית ועד כמה הוא אוהב את הנאמנים לו ללא פשרות.
