איך נתקעתי כאן?
איך הגעתי למקום הזה? מה אני בכלל עושה פה? איך זה קשור אליי?! ממש לא ככה תכננתי את החיים שלי.
אף פעם לא חשבתי שאצטרך להגיע למקום כזה במציאות החיצונית ובנפש, ולהתמודד עם המציאות המוזרה הזו שכאילו נכפתה עליי. רציתי מציאות אחרת. מקום אחר להיות בו…
למה אני כאן?! מה רוצים ממני?
מה אני יכול לעשות כדי לא להתמרמר?
*
בפרשה הזו קורה משהו חשוב מאוד בקורות עם ישראל: יעקב אבינו יורד למצרים עם כל משפחתו.
יעקב חושש מהירידה למצרים. הוא נולד בארץ אבותיו, ואחרי עשרים ואחת שנים בחרן, הוא חשב שהגיע זמנו לנוח ולחיות בשקט בארץ כנען. אך הקב"ה אומר לו: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה".
יש לך תפקיד שם, יש לך שליחות. זה לא סתם. עם ישראל צריך לעלות ממצרים ברכוש גדול, וכדי לצאת ממצרים עם כל מה שזה אומר לטובה, צריך גם לרדת למצרים.
ואמרו לנו חכמינו, שאם יעקב לא היה יורד מרצונו, הוא היה צריך לרדת בשלשלאות של ברזל. כי מהמציאות שנגזרה עלינו אי אפשר לברוח. אפשר רק לבחור להאמין שזה לטובה ולעשות את זה בטוב.
