ששון קיבל בירושה מאביו חנות קטנה בשוק המקומי לממכר תבלינים איכותיים. לחנות היה מוניטין משובח והמון לקוחות מרוצים שפרנסו את אבא שלו בכבוד ובהערכה.
ששון התחיל לזייף ולערבב את התבלינים בחומרים פחות איכותיים. הוא שילב חול צהוב בזעפרן. אבקת גבס בתוך אבקת השום. עלי שלכת בתוך תבליני הפטרוזיליה והכוסברה היבשים. והוא היה בטוח שהוא מגדיל את שורת הרווח שלו.
גם את הספקים שלו הוא ניסה לרצות שוב ושוב בתואנות שווא על סחורה פגומה או שקרים על סחורה שלא הגיעה. הכול בשביל להרוויח עוד כמה שקלים.
הוא שם לב לירידה ברווחים, אבל התייחס לזה כמקרה. לקוחות ותיקים הפסיקו להגיע, וגם לזה הוא התייחס כמקרה רע. וגם כשהספקים התחמקו ממנו והוא נאלץ לקנות סחורה במחירים גבוהים יותר, הוא חשב שזה מקרה רע.
בסוף השנה, רואה החשבון שלו דיווח לו כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של החנות העסק נמצא על סף הפסד, הוא ראה זאת כמקרה ממש רע והמשיך לחפש קומבינות טריקים ושטיקים.
בסופו של דבר החנות נסגרה כמקרה רע מאוד.
*
מי שרואה את החיים כאוסף של "מקרים", חווה בסופו של דבר חיים של תסכול מתמשך. הוא עלול לצעוד בעקשנות בדרך שהוא חושב שהיא טובה עבורו ותספק לו את הרצונות האגואיסטיים שלו, להתנהג בטפשות ובחוסר שכל, ולא להבין שיש לו אחריות על מה שקורה לו בחיים.
*
שלמה המלך אומר בספר קהלת: "…אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". האדם נברא "ישר", מחובר אל הבורא באופן בלתי אמצעי, על פי חוקים רוחניים שמבטיחים שאם יצעד על פיהם הוא יחיה חיים נכונים וטובים. אבל האדם מבקש לו חשבונות ועושה קומבינות מתוך מחשבה על רווח אישי מהיר ועל הנאה קלילה מהחיים בלי חיבור אמיתי למקור הטוב שלו.
וזה אף פעם לא עובד לטובתו של האדם.
*
הדברים שקורים לאדם, הם אף פעם לא ב"מקרה", הבורא ברא את העולם עם מנגנון מובנה של "סיבה ותוצאה", לכל מעשה של האדם ולכל התנהגות שלו יש השלכה על המציאות. וכאשר אדם נוהג על פי החיבור ה"ישר" אל הבורא ופועל על פי חוקי הטבע הרוחני שטבע בו הבורא בהתאם להנחייה הבהירה של התורה, הוא יוצר מציאות שמגיבה בצורה טובה לפעולות הללו. אבל אם הוא חלילה מתחכם ומחפש דרכים עוקפות, המציאות תגיב לו בצורה שלא תהיה נעימה.
*
בפרשת בחוקותי הדברים כתובים במפורש פעם אחר פעם, ולדוגמה: "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי…"
הפרשה שנפתחת במילה "בחוקותי" מלמדת על ה"חוק" הרוחני הטבוע בבריאה. ואם אדם אינו מכיר בעובדה שיש חוקיות רוחנית בדיוק כמו שיש חוקיות טבעית, והוא חושב שהכול "במקרה", הוא יתקל שוב ושוב ב"מקרים" רעים, עד שהוא יבין שלכל תוצאה שלילית יש סיבה שהיא התנהגות שלילית.
והמטרה היא, להביא את האדם להתחבר לחוק הרוחני הטוב והמיטיב ולחיות חיים טובים של סיבה חיובית ותוצאה חיובית.
