אני לפעמים מרגיש ממש קטן – לא שווה, לא מוצלח, לא מסוגל, לא מוכשר. אני מרגיש שאין לי באמת משמעות מול כל האחרים, המוצלחים, החכמים, המוכשרים… הם כל כך הרבה יותר טובים ממני. אין לי שום סיכוי אמיתי להתחרות איתם.
אז למה בכלל להתאמץ, כשאני יודע מראש שבכל מקרה אבוד לי?
*
בפרשה אנחנו פוגשים את מנשה ואפרים, הבנים של יוסף, שמגיעים ליעקב שיברך אותם לפני מותו.
מנשה הוא הבכור ויוסף מציב אותו לימינו של יעקב, ואת אפרים הוא מציב לשמאלו. אבל יעקב משכל את ידיו – הוא מניח את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר, ואת שמאלו על מנשה הבכור והוא אומר:
"יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם".
אנחנו יכולים ללמוד מזה דבר חשוב: יכול להיות שדווקא מי שנדמה לו שהוא קטן ביחס לאחרים, הוא זה שבסופו של דבר, אחרי תהליך התפתחות וצמיחה, יתגלה כאיש הגדול שיביא בשורה משמעותית לסביבה שלו ואפילו לעולם כולו.
אף אחד הוא לא מספיק קטן כדי לבטל את הכוח הגדול והמיוחד שיש בו. לפעמים לוקח קצת זמן לזהות את זה. אבל בסוף מחכה לאנשים הקטנים הפתעה גדולה.
