הים היה מקור ההשראה והרוגע של רב החובל פרננדו פרוז. אם היינו צריכים לדעת עד כמה הוא אהב את הים, נאמר שאם הוא היה נאלץ לבחור בין זקנו העבות, שעליו היה מקור גאוותו, לבין הים, כבר הייתם רואים אותו היום מגולח למשעי.
קפטן פרוז הכיר את הים היטב כבר מגיל שש, כאשר אביו ליווה אותו אל המים ובקולו הרועם צעק: "פרננדו, הים רוצה להציף אותך, פשוט תעזור לו…" רק אחרי הרבה מים מלוחים שהוא בלע ופאניקה היסטרית, הבין פרננדו הקטן שעליו לזרום עם גלי הים ולאפשר להם לשאת אותו כלפי מעלה.
קפטן פרוז שלט בספינת הדגל שלו 'מרגריטה' שליטה מוחלטת. המלחים שלו תמיד היו מוכנים לבצע כל פעולה כדי לאפשר מסע חלק ומהיר. וכאשר הרוח הנכונה החלה לנשב, המפרשים הותרו במהירות הבזק ונתנו רוח גבית שדחפה את הספינה במהירות קדימה.
אותו בוקר היה התחלה של עוד יום שגרתי על סיפון המרגריטה כאשר המשקיף צעק ממרום התורן הראשי: "אני רואה שם מישהו באופק!" מלחי הספינה התגודדו סביב המעקה הקדמי בסקרנות וניסו לזהות את מקור ההתלהבות. כעבור זמן מה הם הבחינו בו – דמות אדם ששחתה במים הקרירים, נכון יותר מתחת למים, וחתרה ללא הפסקה. הם הביטו בסקרנות ובחשש באדם שחתר ללא חשש בעומק הים, ללא הפסקה, בלי לעלות אפילו לשנייה אחת כדי לקחת אוויר.
"בחורים!" הכריז קפטן פרננדו בעוד עינו האחת נעוצה בטלסקופ המתקפל שלו. "הביאו את האיש הזה אליי בבקשה!" המלחים, שרק חיכו שמשהו מעניין ישבור את שגרת ההפלגה המונוטונית, נענו לבקשתו ללא היסוס. הם קפצו לסירות ההצלה שעמדו הכן על הסיפון והורידו אותן אל המים בעזרת מערכת חבלים וגלגיליות.
הם חתרו במרץ ובקצב כפול, עד שהגיעו אל מעל ראשו של האיש המסתורי. הם הורידו את רשת דייגים אל המים וחסמו את נתיב השיט של האיש. כעבור כמה רגעים הוא נאלץ לעלות מעל פני המים ונתקל במלחים שבסירות ההצלה. הללו המליצו לו באדיבות להתלוות אליהם, והאיש הבין שאין לו ברירה אלא להיעתר לבקשתם המנומסת.
כאשר הגיעו אנשי החבורה לסיפון הספינה, הם הובילו אותו היישר לחדר הקפטן. פרננדו המתין להם בכורסתו ועיין במפות. כאשר הבחין בהם הוא קם ופנה אל האיש: "נראה שאתה מכיר היטב את אורחות הים… גלה לי בבקשה את הסוד. כיצד אתה יכול לשחות מתחת למים כדולפין?"
האיש שתק במשך כמה רגעים ואז הוציא באיטיות מתיקו כובע עגול ומוזר. הכובע התחבר בצינור גמיש לנרתיק עור נפוח ובלט ממנו צינור נוסף. הקפטן והצוות הביטו בהשתאות מהולה בתימהון במכשור המוזר שהם לא ראו מעולם. הקפטן ליטף בידו את הפלא הטכנולוגי ושאל בלהיטות: "בכמה תמכור לי את זה?"
"לא יעזור לך לקנות את זה!" השיב האיש, "יש רק אדם אחד בעולם שיודע להכין את המערכת הזאת. והוא בונה אותה במיוחד למידות הראש שלך, כי היא חייבת להיות אטומה בצורה הרמטית כדי להיות יעילה. האיש הזה נקרא לאונרדו, והוא גר באי קטן שלא מופיע במפות הימיות שאתה מכיר!"
קפטן פרננדו הביט בו בלהיטות וציווה: "קח אותי לשם!" האיש ניסה להתנגד ולהסביר שלאונרדו לא מחבב אורחים, ואת הקסדה שלו הוא בכלל קנה בשוק השחור כאשר לאונרדו קפץ לעיר כדי לחדש מלאי, אבל פרננדו התעקש ולא הותיר לו ברירה.
הם הפליגו על פי הוראותיו של האיש במשך שלושה ימים, עד אשר המשקיף צעק: "סלעים!" הספינה התקדמה לכיוון נקיק צר שנחצב בצוק אבן גדול, והאטה לפני הפתח. האיש פנה אל הקפטן: "רק סירת הצלה בודדת יכולה לעבור את המכשול הזה, בהצלחה!" קפטן פרננדו ירד לבדו בסירת הצלה ועבר במעבר האבן הצר. בצד השני היטלטלה הסירה בזרמי מים עזים ונסחפה במורד מפל שוצף אל מפרץ מים רדודים שבקצהו יבשה סלעית.
קפטן פרננדו יצא מן הסירה ופסע על אדמת האבן הקשה, כשהוא תר אחרי לאונרדו. אחרי שיטוט קצר הוא מצא דלת עץ קטנה בתוך אחד הכוכים שהים חצב. הוא פתח אותה לאור העששית שנשא, ושם, בקצה החדר על שולחן פיראטי שהותקן ביד גסה מאבן סדוקה, נחה פיסת קלף מקומטת ולידה שקית עור. הוא גלל את פיסת הקלף וקרא: "ברכותיי, פרננדו! בתוך השקית נמצאת הקסדה שכל כך רצית. נוסף על כך, אתה לא יכול לצאת מכאן בתקופה הקרובה עד שמצב הריאות שלך ישתפר בצורה משמעותית, יש לך אוכל שהבאתי לכאן בכמות מספקת לחודשים הקרובים. אבוא לפגוש אותך בעוד שלושה חודשים!"
בעוד המלחים ממתינים לקפטן על סיפון הספינה, כינס האיש את המלחים ואמר: "שלום לכם, אני הקפטן החדש שלכם מעכשיו!" המלחים תמהו לפשר ההודעה, והלה הסביר: "אני היחיד שיודע איך לצאת מהאזור הזה שמלא בסלעים. הקפטן שלכם לא הולך לחזור בקרוב – הוא נשאר על האי!"
"מה זאת אומרת?" שאלו המלחים בתדהמה, והאיש הסביר: "אני נשכרתי על ידי אשתו ובנותיו של פרננדו כדי להטעות אותו, להביא אותו לאי הזה ולהשאיר אותו כאן!" המלחים החלו להתקרב לעברו בצורה מאיימת, אבל הוא עצר אותם: "פרננדו, כמו שאתם יודעים, סובל כבר שנים ארוכות מאסטמה קשה. באי הזה יש מצבורים של מלחים מיוחדים שיכולים לשפר את מערכת הנשימה שלו ולהאריך את תוחלת חייו. אבל פרננדו סירב בתוקף לעזוב את הים האהוב עליו בשום מחיר, לכן שכרו אותי כדי להוביל אותו לשם ולהציל את חייו. בעוד שלושה חודשים נחזור לכאן כדי להוציא אותו מכאן, בריא יותר ממה שהיה בעבר…"
לפעמים החיים מציבים לפנינו מחסומים, ונראה לנו שאנחנו תקועים בתוך מציאות בלתי אפשרית שנכפתה עלינו. ואולם אם נתבונן, נבין כי יד ההשגחה העליונה מכוונת אותנו בכל שלב ומציבה עבורנו את האתגרים כדי שנתפתח דרכם, ודווקא הדברים שנראים לנו שליליים הם אלו שמצמיחים אותנו ועוזרים לנו להשתחרר מהדברים שאינם מיטיבים איתנו.
