הדוור לשעבר

בכל בוקר בעת שאור השמש היה מתחיל לעלות על הכפר האיטלקי השליו – ורנינה שמו, הייתה קמה אלישיה הזקנה ומעלה את התריס הישן. לאחר מכן הייתה מכינה לעצמה את כוס השתייה ויושבת מול שביל הכורכר שהתפתל

בינות בתי הכפר. "בוקר טוב אלישיה!" קידם את פניה הדוור החביב, ומהבעת פניו הבינה אלישיה שאין לו מכתב עבורה. היא נאנחה קלות וקמה ממקומה לעבר עבודות הבית הממתינות. כך בכל בוקר המתינה אלישיה לבואו של הדוור, בתקווה לקבל מכתב מבנם הצעיר שהתגייס לצבא. עבר הקיץ, עבר האביב והחור

ף כבר עמד בפתח. באחד הימים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, נשמעו דפיקות בדלת ובפתח עמד אדם בלתי מוכר. "שלום לכם!" אמר בחביבות לבני הזוג: "שמי קרלו ואני הדוור החדש, יש לי מכתב עבורכם!" "תודה רבה לך!" הוארו באחת פניהם של בני הזוג, הם הושיבו את הדוור ליד השולחן וכיבדו אותו במאכל ומשקה. "כמה זמן אתה עובד כדוור? מעולם לא ראינו אותך קודם…" התעניינה אלישיה. "נכון, אני מהכפר שליד חוף הנהר, התחלתי את עבודתי כדוור ממש אתמול…" נאנח הדוור ולגם מכוס המשקה. "היה לי משק ממש כמו שלכם, בית, רפת וחלקת אדמה. אלא שבסוף האביב הגיעה סערה פתאומית, ברק הכה בחציר שבגורן וכך נשרף המשק עם כל מה שבתוכו – אני איש חסר מזל…" נאנח שוב הדוור העייף והמותש.

"אכן, אני זוכרת היטב את הסערה", נענעה אלישיה בראשה. הדוור סיפר: "הייתי עוד יכול לשקם את המשק, מכיוון שליד המשק שלנו, סמוך לנהר, עמד עץ ערבה ישן שבתוכו שמתי כספים כחיסכון ליום צרה, אמנם אוצר גדול לא היה שם – אבל מספיק בוודאי כדי לשקם את המשק". רודריגו, בעלה של אלישיה ששמע את סיפורו של הדוור, קם ממקומו והחל להתהלך בחדר במתח, כשהדוור המשיך בסיפורו: "באותו יום, כאשר הלכתי להוציא את כספי החסכונות מעץ הערבה, ראיתי שמי הנהר שטפו את החוף ועץ הערבה נפל ונסחף בזרם הנהר וכך נשארתי ללא כלום, זאת הסיבה שאני עובד כדוור – מכיוון שכפי שסיפרתי לכם, אני חסר מזל…" סיים הדוור בחיוך עגום ולגם מכוס השתייה שלפניו.

"תוכל לישון אם תרצה במרתף שמתחת לביתנו", הציע רודריגו והדוור קיבל את ההצעה בשמחה. רודריגו ירד להציע לו את המיטה והדוור העייף נרדם מיד. לאחר מכן, עלה רודריגו למעלה כשהוא חסר מנוחה ואמר לאשתו בקול נמוך: "בדרך כלל אני מספר לך הכול, אבל אחרי הסערה הלכתי לחטוב עצים ומצאתי חבילה של כסף שבה היו מטבעות שונים – ישנים וחדשים – בתוך עץ ערבה שהיה על שפת הנהר, שמרתי את הכסף בצד עבור בננו כשיחזור מהצבא…"

"אז מדוע לא סיפרת לדוור?" תהתה אלישיה. "רציתי להתייעץ איתך קודם לכן", הסביר רודריגו, "וכעת אני מתבייש להודות שלקחתי את הכסף, אני מציע שתכיני הלילה מאפה קלצונה כפי שאת מכינה מדי יום ומוכרת לתושבי הכפר, רק שהמאפה הזה יהיה גדול במיוחד ובתוכו נשים את הכסף, מחר בבוקר ניתן לו את המאפה כשיצא לדרכו…"

"רעיון מעולה!" שיבחה אלישיה את דבריו ופנתה מיד למלאכת הכנת המאפה. בבוקר העניקו בני הזוג לדוור את המאפה הגדול והוא יצא למלאכת החלוקה. בדרך לבית הדואר המקומי, עבר הדוור בתוך השוק של הכפר. אחד הסוחרים שראה אותו כשהתרמיל על כתפו, פנה אליו ואמר: "ידידי הדוור, יש לך אולי משהו למכור לי?"

"האמת היא שיש לי מאפה קלצונה ענק במיוחד", השיב הדוור והוריד מעליו את התרמיל. "אינני רעב וכסף יעזור לי יותר מאשר המאפה הזה, אמכור לך אותו אם תרצה…" הסוחר שראה את המאפה הגדול השתכנע ושילם לו עליו מספר פרוטות.

מספר דקות לאחר מכן הגיע רודריגו לשוק ונתקל במאפה הגדול שהיה מונח על הדלפק, הוא זיהה את המאפה ופנה אל הסוחר: "מהיכן לך המאפה הגדול הזה?"

"קניתי אותו מהדוור לפני מספר דקות, תרצה לקנות אותו ממני?" רודריגו הנהן בראשו בחיוב, שילם לסוחר על המאפה וחזר לביתו מאוכזב, הוא הציג את המאפה לאשתו ואמר: "כפי שסיפר לנו הדוור הוא 'חסר מזל' – למי שאין מזל שום דבר לא יוכל לעזור, ראית בעצמך שניסינו הכול כדי לתת לו את הכסף בצורה שהוא לא ירגיש והוא מכר את המאפה לאחרים. מי יודע אם בפעם הבאה הוא לא יאבד את הכסף לחלוטין…"

"אבל צריך להחזיר לו את הכסף, חייבים למצוא דרך כלשהי!" אמרה אלישיה בהחלטיות. "אבל ניסיתי לעשות הכול – ולא הצלחתי, מי מבטיח לי שהפעם אני אצליח לתת לו את הכסף ושהוא יגיע אליו?" תהה רודריגו ואילו אלישיה השיבה: "לא, בעלי היקר. לא ניסית את הכול, ניסית להערים עליו ועשית תעלולים שונים, רק כדי לא ללכת בדרך הישר. הנה מה שתעשה כעת, בפעם הבאה שהדוור יעבור מול ביתנו – תכניס אותו פנימה – ספר לו את כל האמת ותן לו את כספו בחזרה, מי יודע? אולי דווקא האמת שלך והכסף שלו יחזירו לו את המזל והשמש תאיר על חייו מחדש…"

למחרת בבוקר הזמין רודריגו את הדוור פנימה והציג בפניו את המאפה שקיבל שלשום, הוא סיפר לו כיצד הגיע אליו הכסף ודמעות של אושר עמדו בעיניו של קרלו – הדוור החדש. "תודה לכם, כיצד אוכל להכיר לכם טובה על שהשבתם לי את הכסף? שמח אני שאוכל לשקם את המשק ולבנות את חיי מחדש. הדבר היחיד שאני מצטער עליו כעת, היא העובדה שכבר לא אפגוש אתכם מדי יום, בגלל שברגע זה אני הולך להתפטר מעבודתי כדוור ולחזור למשק ההרוס שנשאר על שפת הנהר…"

אמת ויושר – הם מילות המפתח להצלחה בחיים. מי שנצמד לאמות המידה המוסריות ולהוראותיו של הבורא, יכול לשנות את עצמו ולהשפיע על אחרים ולשנות את חייהם מקצה לקצה לטובה ולהצליח בכל מעשי ידיו.