לפני כמה שנים הייתי במצוקה גדולה, סבלתי מבעיות כלכליות, רגשיות ופסיכולוגיות. לא ידעתי למי לפנות לעזרה. התביישתי מאוד…
חבר יקר שהבין שאני במצוקה התגייס לעזרתי, פינה מזמנו היקר ואף הוציא סכום כסף מכיסו בשביל לעזור לי להסתדר. הוא השקיע מאמצים גדולים כדי לסדר לי טיפול אצל אנשי מקצוע ובזכותו ממש הצלחתי לעלות על דרך המלך.
הייתי טרוד ושקוע בעצמי ושכחתי להודות לו כראוי על כל הטוב שהוא עשה לי. אבל מה שעוד יותר גרוע מזה, שכשכבר הצלחתי להתייצב כלכלית ואפילו הגעתי למצב שיש לי שפע גדול לא זכרתי אותו, לא טרחתי לקנות לו מתנה ואפילו לא התאמצתי להגיע לחתונה של הבן שלו. נזכרתי בזה פתאום כששוב נקלעתי לקשיים, ואני כל כך מתבייש.
*
התורה בפרשה זו מזהירה אותנו בדיוק מפני הדבר הזה:
הקב"ה עשה איתנו כל כך הרבה חסדים בזמנים קשים, והוא נתן לנו את הארץ הטובה והשופעת יחד עם שפע חיים וברכה.
ועל כך נאמר: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"
