בימים אלו אנחנו עוברים רשמית מעונת הסתיו לעונת החורף. אנחנו רגילים לחלק את השנה לארבע עונות – אביב, קיץ, סתיו וחורף. אך בתורה בפרשת נח מחולקת השנה לשש עונות – "זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף".
לכל עונה יש ייחודיות מִשלה, הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במזג האוויר המשתנה ובמצב האדמה התואם את מזג האוויר. בסתיו האדמה יבשה והעלים מתחילים לנשור בחלק מן העצים. בחורף הכול רטוב, אפל וקודר, העצים ערומים ולאט לאט מתחילים לפרוח. באביב הפריחה בשיאה, הכול מלבלב ועל חלק מהעצים כבר אפשר לראות פירות קטנים. ובקיץ, יחד עם השמש והרוחות החמות, הכול מבשיל והפירות נעשים מתוקים וראויים לאכילה.
*
השם 'אדם' מצביע גם על הקשר שלנו אל האדמה. המהר"ל מפראג מסביר כי כמו שהאדמה היא פוטנציאל לאין־ספור תוצרים מדהימים, כך גם האדם.
הפוטנציאל שלנו מבקש לבוא לידי ביטוי. אך לא כל הזמנים והעיתים שווים. יש זמנים שבהם עלינו להכין את עצמנו לקראת שינוי וצמיחה, להשיר ולהסיר דברים מיותרים ולאפשר לעצמנו לקבל את שפע הבורא בסבלנות ובשתיקה. גם אם זה נראה חשוך, אפל וקודר, יש לזה תפקיד. כשימי החושך יחלפו, תתחיל פריחה מדהימה ונזכה גם לראות את הפירות המתוקים, את הפוטנציאל שלנו יוצא מן הכוח אל הפועל.
