סמוראי צעיר ומלא אנרגיות פגש פעם איש זקן וחכם וביקש ממנו:
"תוכל להסביר לי מהו גן עדן ומהו גיהינום?"
הביט עליו הזקן ואמר לו בהתרסה: "נראה לך שאוכל להסביר לבחור טיפש שכמוך דברים עמוקים כאלו?"
התרגז הסמוראי ושלף את חרבו באיום ובכעס.
חייך הזקן ואמר לו: "הנה לך, בני, זהו בדיוק הגיהינום".
הבין הצעיר את המסר, נרגע והחזיר את חרבו למקומה. קד קידה עמוקה וביקש סליחה.
אמר לו הזקן: "הנה לך, בני, זהו גן עדן!"
*
החיים כאן בעולם הזה יכולים להיות חיים של "גן עדן" או חלילה חיים של גיהינום.
אדם שעסוק ברוע ובשליליות, מלא בשנאה, קנאה ושאר מידות רעות, לא יכול באמת למצוא בתוכו שלווה ומנוחה. הוא חי תמיד בתחושה שלילית ומנסה להסיח את דעתו בכל מיני צורות שבסופו של דבר לא באמת מיטיבות את מצבו. והסביבה מגיבה בהתאם להתנהגות שלו, לכן הוא נתקל שוב ושוב במצבים שליליים ולא טובים. אלו הם ממש חיים של גיהינום.
ואילו אדם שעסוק בטוב ומחפש להכניס לחייו רק טוב, מחפש את הטוב שבכל דבר ופועל מתוך גישה חיובית של טוב, מרבה אהבה, רודף שלום, דובר אמת, עושה צדקות, ונמנע מכל דבר שיש לו אפילו ריח שלילי. אדם כזה מושך אליו את הטוב, והוא מוצא בחייו שמחה ונחת, שלווה ואהבה, והסביבה מגיבה אליו בהתאם. אדם כזה יכול לחיות חיים של גן עדן עלי אדמות.
*
ימי השגרה סוחפים אותנו, ובלי לשים לב אנחנו נכנעים לרגשות שליליים ולמעשים שאינם מיטיבים איתנו. הלב נחמץ והתחושה בפנים לא באמת טובה ושלווה, אבל החיים עושים את שלהם ואנחנו זורמים…
ואז מגיע חודש אלול, ימי הסליחות וקול השופר שאומר לנו: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם". זהו זמן להתעורר על החיים, זמן לשים לב לחיים שלנו – האם אנחנו חיים חיי גן עדן או חלילה גיהינום?
בקשת התשובה מתחילה לדגדג מבפנים. אנחנו פתאום מבינים שלא ממש טוב לנו כך, שלא באמת בא לנו לחיות בצורה שלא טובה לנו, שאנחנו מסוגלים להרבה יותר מזה ושמגיע לנו לחיות חיים מלאים, שמחים וטובים.
אלול – ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי'. רק שיפור של מערכת היחסים שלנו עם הבורא הטוב והמיטיב יוכל להביא אותנו לחיים מלאי סיפוק, שמחה ואהבה.
ימי הסליחות מאפשרים לנו לפתוח דף חדש, דף של גן עדן עלי אדמות. עלינו רק להתעורר לשים לב לכך ולהתחיל לשנות את המעשים שלנו.
