דירה במתנה

גייבל קלארק היה איש פשוט בלי שאיפות גדולות. הוא חי בדירת שותפים קטנה בהארלם, ניו יורק, והתפרנס כמוכר בייגל'ס במעדנייה קטנה בקצה השכונה. באחד הימים, בעודו פוסע בבוקר ניו יורקי קפוא בדרך לעבודה, צדה את מבטו מודעה ירוקה קטנה שהודבקה ברשלנות על עמוד חשמל מתקלף. "הדירה הכי זולה בניו יורק!" זעקה הכותרת, "נמאס לך לחלוק דירה עם שותפים מעיקים ומציקים? רוצה למצוא לך פינה משלך בסכום שפוי? זו ההזדמנות שלך!" הבטיחה המודעה והפנתה למספר טלפון של 'סוכן הנדל"ן הבכיר' מייקל פלפסון. גייבל הזין את המספר במכשירו באצבעות רועדות מקור והמשיך בדרכו אל המעדנייה.

בהפסקת הצהריים, בעודו מכרסם בייגל בירכתי המטבח, התקשר גייבל אל המספר שהופיע על המודעה. "הלו", ענה לו קול חזק ובוטח. "היי", מלמל גייבל, "זה בקשר למודעה". "אתה מתעניין בגנרטור חירום בהזדמנות? תן לי להגיד לך, מדובר בעסקת חלומות, שאפילו בסרטים לא תמצא, גנרטור איכות שאפילו בצבא ארצות הברית משתמשים בו". מייקל פלפסון כנראה היה ממשיך ללהג על הגנרטור עוד שעות, אבל גייבל קטע אותו בגמגום מהוסה: "לא, אני בקשר לדירה הכי זולה בניו יורק". "אהה", צעק מייקל אל תוך אוזנו של גייבל, "ידידי, תן לי לומר לך: זה הטלפון הכי חשוב שעשית השנה, מדובר במציאה של פעם בדור!"

בתום המשמרת שלו עלה גייבל לרכבת התחתית ונסע לכיוון בית הקפה בסנטרל פארק, בו הוא קבע פגישה עם מייקל פלפסון. כאשר נכנס לבית הקפה, נופף לו מייקל מאחד התאים. הוא היה אדם גבוה בעל שיער שומני וזיפים שהסתירו לחיים פעלתניות. "ידידי", הוא קרא אליו, "תזכור טוב טוב את היום ואת המקום הזה, כי מהיום החיים שלך ישתנו". הוא פרס מול גייבל ברושור גדול וצבעוני, שהציג פרויקט גדול וחדש. "רואה את הפרויקט הזה? הדירה שלך היא במרחק רבע שעה בלבד ממנו. יש לך הכול בסביבה, בנקים, חנויות, רכבת, מה לא".

"כמה אתה יכול לשלם?" הוא שאל את גייבל. הלה גמגם בתגובה והריץ בראש את חסכונותיו לאורך השנים. "250 אלף דולר", הוא ענה בהיסוס. "נהדר!" חייך פלפסון והבריש בידו את קווצות השיער השומניות שהידלדלו לרוחב מצחו. "אני משיג לך הלוואה חוץ בנקאית של 50,000 דולר, והדירה שלך!" גייבל היסס וחכך בראשו, "בוא נלך לראות את הדירה", הכריז פלפסון, זרק שטר של 5 דולר על השולחן כדי לשלם עבור הקפה שלו, וגרר אחריו את גייבל.

הוא הוביל אותו במבוך סמטאות, תוך כדי להג בלתי־פוסק על המיקום המושלם ועליית ערך הנכס, תוך כדי שהוא מצטט עיתונים כלכליים, תחזיות פיננסיות ומיליארדרים מצליחים. אחרי הליכה די ארוכה הם הגיעו לבלוק בניינים קודר בצבע אפור תעשייתי. פלפסון הוריד אותו במורד מדרגות חירום חלודות ורעועות, שלף מפתח מכיסו ופתח דלת עץ דקה. "הנה הדירה!" הוא הכריז והחווה בתיאטרליות.

בדירה הפצפונת עמד ריח של צבע טרי, והיא נראתה לגייבל במצב יחסית סביר. היו שם אפילו כמה רהיטי עץ, שולחן, ארון ומכתבה. פלפסון הוביל אותו בין החדר וחצי של הדירה לחדר האמבטיה והפליג בשבחי הנכס המיוחד. לאחר כחצי שעה של שיחת מכירה אינטנסיבית מצא את עצמו גייבל אוחז בעותק של חוזה חתום ביד אחת ובמפתחות הדירה בידו השנייה, בעוד פלפסון כבר בדלת, מנופף לו לשלום וממשיך לפזר הבטחות ושבחים.

הכול הלך למישרין בערך שבוע, עד שהנזילה חצתה את מחסום שכבת הצבע הטריה, והעובש ניבט מכל פינות הדירה. בזה עוד היה ניתן להילחם בעזרת מפזר אוויר וצבע. אבל אז פלשו החולדות; תקלה כלשהי במערכת הניקוז גרמה להן להופיע בכל פינה ולטייל בכל הדירה.

גייבל היה צריך בכל בוקר לפנות את בעלי החיים רק כדי שיוכל לקום מהמיטה. באחד הימים הוא הזמין את מייק, חברו מהעבודה בבייגל'ס, שפקפק בסיפוריו, כדי שיוכל להתרשם בעצמו מסניף גן החיות שנפתח בביתו בעל כורחו. מייק לא האמין למראה עיניו. הוא שלף את הטלפון שלו ותיעד את המולת הנהמות והשריקות שמילאו את הבית. הסרטון שצילם הפך לוויראלי בתוך שעות ספורות. מיליוני אנשים נחשפו לסרטון ושיתפו אותו עם חבריהם.

עוד באותו שבוע נחת צוות צילום ופרסם כתבה גדולה על "דירת החולדות". שבוע לאחר מכן נציגים מעמותת 'מחזירים את הטבע לחיים' הציעו לגייבל לרכוש ממנו את הדירה בסכום מדהים של מיליון דולר כדי שיוכלו להפוך את הדירה למיצג חי, שמספר את סיפור ההשתלטות חזרה של הטבע. גייבל, שלא האמין למזלו הטוב, כמובן מכר את הדירה ורכש לעצמו דירה נורמלית במגדל מגורים. את שאר הכסף הוא השקיע בלימודי תיווך נדל"ן.

בפעם הבאה שפגש את פלפסון מנסה למכור נכס מהסוג הזה תמורת סכום מופקע, הוא סיפר לו את הסיפור והודה לו על המקפצה שסידר לו בחיים. הפרצוף של פלפסון, שלא הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה, תסכול ואכזבה, גרם לגייבל להוציא שטר של 5 דולר ולהניח בידו של פלפסון: "קח, זה על הקפה ששילמת באותו יום…"

לפעמים, דווקא כשהמצב נראה חשוך וקודר ואין שום תקווה באופק, או אז צומחת הישועה בדרך פלאית ובלתי צפויה. "לפני שבר – גאון", לימדו אותנו רבותינו, מכיוון שכשאדם יורד לתחתית שבתחתית והמצוקה שלו לא יכולה להיות גדולה יותר, משם נשאר לו רק לעלות למקום טוב יותר.