בהתבוננות פנימית אני מגלה אמת מטרידה – אני מכור.
בעבר דימיתי שהכול בשליטתי, שאני הוא הקובע את המתי, הכמה והאיך, שברצותי אוכל לחדול… כך לפחות שכנעתי את עצמי.
התחוור לי שההתמכרות שלי משתרעת הרבה מעבר לדבר אחד. רשימה ארוכה של התנהגויות והרגלים שבלעדיהם איני מסוגל להתקיים. אני מודע היטב לנזקם. אני יודע שאין בהם תועלת אמיתית, רק הבטחת שווא של עונג חולף. אך הם כה מושרשים בי, עד שאיני מצליח להשתחרר מאחיזתם.
אני בוחר להישאר בכבליי, על אף הסבל הכרוך בכך. נדמה לי שהחיים בלעדיהם קשים מנשוא…
* * *
הפרשה מספרת על עבד עברי שמגיע עת שחרורו, אך במקום לשמוח על הזדמנות החירות מכבלי העבדות, הוא מסרב ומצהיר: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי".
הוא נפל בשבי התמכרותו לעבדות, ומתקשה לדמיין חיים של אדם חופשי. הוא מעדיף את כבליו.
אחריתו עגומה – הוא נותר "עבד עולם".
שכן מי שבוחר להישאר בכבלי התמכרותו, אכן ייוותר כבול. איש אינו יכול לכפות על אחר את החירות.
אך מי שליבו חפץ באמת בחירות, החיים יזמנו לו את כל ההזדמנויות. עליו רק להביע את רצונו.
