הסופר וחוקר הנפש ויקטור פרנקל מספר:
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, התגוררתי בווינה עם הוריי הקשישים. קיבלתי אשרת הגירה לארצות הברית ושקלתי להגר לשם, שכן המציאות בווינה הפכה למתוחה מדי עבור היהודים. אך התלבטתי קשות – כיצד אוכל לעזוב את הוריי ולהשאירם לבדם?
יום אחד, בעת ביקור בבית הוריי, הבחנתי בחתיכת שיש חרוכה על השולחן. שאלתי את אבי לפשר החפץ, והוא סיפר כי הציל אותו מהריסות בית הכנסת לאחר שהנאצים שרפו אותו.
כשהתבוננתי בשיש, ראיתי עליו שרידי אותיות. אבי הסביר שזהו שריד מעשרת הדיברות – חלק מהפסוק "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
לא שיתפתי את אבי בהתלבטותי, אך התשובה כבר הייתה ברורה לי.
* * *
לימים נלקח ויקטור פרנקל למחנה עבודה נאצי. בעקבות חוויותיו שם, פיתח את תורת הלוגותרפיה. בספרו "האדם מחפש משמעות", תיעד את חוויותיו במחנה הריכוז ואת תובנותיו על משמעות החיים, ובכך העניק כוח וחיזוק לרבים.
* * *
הפסוק "כבד את אביך ואת אמך" מבטא בראש ובראשונה את ההבנה הבסיסית של הכרת הטוב. עלינו להכיר בטוב שהעניקו לנו הורינו – הן בעצם הבאתנו לעולם, הן בגידולנו ועטיפתנו באהבה כמיטב יכולתם.
אך יש כאן עומק נוסף. האדם נולד אגואיסט ומקבל את מציאות חייו כמובנת מאליה. ילדים, בדרך כלל, אינם מעריכים את מסירות הוריהם.
תופעה זו אינה מוגבלת ליחס להורים. אנו שקועים בבועה של אהבה עצמית, וסבורים שמגיע לנו הכול. לרוב איננו עוצרים להתבונן בחסד הגדול שבעצם מתנת החיים ובכל הטוב שאנו מקבלים.
הציווי "כבד את אביך ואת אמך" מלמדנו: "כבד את מקורך". אל תקבל את המציאות כמובנת מאליה. זכור מניין באת. זכור כי נשמה אלוהית מחייה אותך, והיא מגיעה ממקור החיים. התבונן בטוב המקיף אותך – אתה חי, בריא, ויש לך את צורכי חייך.
כבד זאת, הוקר זאת, הקדש לכך תשומת לב. לעולם אל תשכח את מקורך.
כשתזכור מניין באת, תדע לאן אתה הולך, ויאריכון ימיך – שכן תיטיב, תחשוב לטובה, ותעניק לאחרים מן הטוב שקיבלת.