נָתָן לֹא הָיָה יָכוֹל שֶׁלֹּא לָקוּם מֵהַסַּפָּה בְּבֵיתוֹ ולִפְצֹחַ בְּרִקּוּד קָצָר שֶׁל אֹשֶׁר. "בִּינָה, הִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה!" הוּא צָעַק בְּקוֹל. אִשְׁתּוֹ מִהֲרָה לָבוֹא אֵלָיו מִכִּוּוּן חֲדַר הַשֵּׁנָה, "שָׁמַעְתִּי נָכוֹן?" הִיא בִּקְּשָׁה לְוַדֵּא, "כֵּן", נָתָן הַמְּאֻשָּׁר חִיֵּךְ לְעֶבְרָהּ, "אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן שֶׁאֲנִי סוֹרֵק בָּעִתּוֹנִים מִדֵּי בֹּקֶר אֶת מְדוֹרֵי הַדְּרוּשִׁים, שׁוֹאֵל אֵצֶל מַכָּרִים, וּמָה לֹא מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת, סוֹף סוֹף הִגִּיעָה הָעֵת, וְהִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה!" נָתָן הִתְיַשֵּׁב בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל הַסַּפָּה וְהֶחְזִיק אֶת הַמַּעֲטָפָה שֶׁקִּבֵּל מִמְּנַהֵל אֲתַר הַבְּנִיָּה.
עִם שַׁחַר הִשְׁכִּים נָתָן קוּם וּמִהֵר לָלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת 'מִשְׁכְּנוֹת מֹשֶׁה', שָׁם מִתְקַיֵּם מִדֵּי בֹּקֶר הַמִּנְיָן הֲכִי מֻקְדָּם בָּעִיר. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת הַתְּפִלָּה, הִמְשִׁיךְ לְבֵיתוֹ וְנֶעֱצַר לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר. "הַיּוֹם, לְרֶגֶל הַמְּאֹרָע הֶחָשׁוּב", סִפְּרָה בִּינָה, "הֵכַנְתִּי לְךָ קִנּוּחַ, שֶׁתַּתְחִיל אֶת הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה". הִיא הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ וְחָשְׂפָה מִתַּחַת לַמַּגֶּבֶת עוּגָה חַמָּה וְרֵיחָנִית. "אֵין כָּמוֹךְ!" נָתָן הֶחֱמִיא, "אַתְּ הַטּוֹבָה בַּנָּשִׁים", בִּינָה הִסְמִיקָה מְעַט וְחָתְכָה לוֹ וְלָהּ פְּרוּסָה.
"אֲנִי חַיָּב לְהִזְדָּרֵז, אָסוּר לִי לְאַחֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה", הִתְנַצֵּל נָתָן, בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּמִהֵר לָלֶכֶת. בִּינָה הִבִּיטָה בִּדְמוּתוֹ הַמִּתְרַחֶקֶת מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַבַּיִת, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה בְּפִנַּת הָרְחוֹב.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לָמַד נָתָן אֶת הָעֲבוֹדָה בִּמְהִירוּת. הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ הָיָה לְהַעֲמִיס אֶת הַלְּבֵנִים עַל מְנוֹף הָעֲגוּרָן הַגָּדוֹל וְאָז לְאוֹתֵת לְחַסַן, הַפּוֹעֵל הַשֵּׁנִי, שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. חַסַן יִצֹּר קֶשֶׁר עִם הַמְּנוֹפַאי שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הָאֲבָנִים.
בְּסִיּוּם יוֹם הָעֲבוֹדָה נִשְׁעַן נָתָן עַל גֶּדֶר הַבְּטִיחוּת שֶׁתּוֹחֶמֶת אֶת אֲתַר הַבְּנִיָּה, וּמָחָא אֶת כַּפָּיו בְּסִפּוּק. "סוֹף סוֹף אֲנִי עוֹבֵד", הוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ, וְאָז הוּא רָאָה אֶת הַמְּנַהֵל צוֹעֵד לְכִוּוּנוֹ. "נָתָן, עָבַדְתָּ הַיּוֹם מְעֻלֶּה, הִגַּעְתָּ בַּזְּמַן, תַּמְשִׁיךְ כָּכָה!" הַמְּנַהֵל טָפַח עַל כְּתֵפוֹ בְּחִבָּה וְהִתְקַדֵּם. נָתָן חִיֵּךְ אַךְ אָז רָאָה אֶת הַמְּנַהֵל חוֹזֵר עַל עִקְבוֹתָיו וּפוֹנֶה אֵלָיו שֵׁנִית: "אַתָּה יוֹדֵעַ נָתָן, אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁאַתָּה חָרוּץ כָּל כָּךְ וּמַגִּיעַ בַּזְּמַן! בָּעֲבוֹדָה כָּאן כָּל רֶגַע שָׁוֶה כֶּסֶף. מִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לָעֲבוֹדָה, אֲנִי מְפַטֵּר אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הֵבַנְתָּ?" נָתָן הִנְהֵן וּבָלַע אֶת רֻקּוֹ בִּשְׁתִיקָה, "אָז אֲנִי אֶרְאֶה אוֹתְךָ מָחָר?" הַמְּנַהֵל חִיֵּךְ, וְנָתָן הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לְחִיּוּב.
לְמָחֳרָת, מִהֵר נָתָן לָקוּם מֻקְדָּם. הוּא מַמָּשׁ רָץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּזְרִיזוּת, אַךְ אָז עָצַר וְאָמַר לְעַצְמוֹ, "לָמָּה אֲנִי 'מֵטִיס' אֶת הַתְּפִלָּה? אֶתְפַּלֵּל בְּנַחַת, מִמֵּילָא הָעֲבוֹדָה תַּתְחִיל רַק בְּעוֹד שָׁעָה", אָמַר וְעָשָׂה.
בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה מִהֵר נָתָן לָרוּץ לְבֵיתוֹ. הוּא חָשַׁב עַל דְּבָרָיו שֶׁל מְנַהֵל הָעֲבוֹדָה אֶתְמוֹל, וְאוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיָה טָרוּד בְּמַחֲשָׁבוֹת, הוּא לֹא שָׂם לֵב לְאֶבֶן שֶׁבָּלְטָה בַּמִּדְרָכָה, וְהוּא נָפַל עַל הַקַּרְקַע, כְּשֶׁכְּאֵב חַד וּמִתְגַּבֵּר פָּרַץ בְּיָדוֹ.
כַּמָּה שָׁעוֹת אַחַר כָּךְ צָעַד נָתָן לְאִטּוֹ לְכִוּוּן אֲתַר הָעֲבוֹדָה. יָדוֹ הָיְתָה מְגֻבֶּסֶת, וְהָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיִּקַּח כַּמָּה שָׁבוּעוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לְהוֹרִיד אוֹתָהּ. "לָמָּה כָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים קוֹרִים רַק לִי?" הוּא זָעַק לַשָּׁמַיִם בְּקוֹל, אַךְ אַף קוֹל לֹא עָנָה לוֹ, "מֵהָעֲבוֹדָה אֲנִי אֲפֻטַּר בָּטוּחַ", הוּא רָקַע עַל הַקַּרְקַע מִתִּסְכּוּל, "לָמָּה לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה וּלְהָבִיא פַּרְנָסָה לְבֵיתִי?" שְׁאֵלוֹתָיו נוֹתְרוּ בְּלֹא תְּשׁוּבָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְכִוּוּן אֲתַר הָעֲבוֹדָה, הוּא שָׂם לֵב לַהֲמֻלָּה הַמִּתְחוֹלֶלֶת. כַּמָּה אַמְבּוּלַנְסִים וְכוֹחוֹת בִּטָּחוֹן הִסְתּוֹבְבוּ בְּמֶרֶץ, וַעֲנַן אָבָק לָבָן אָפַף אֶת הָאֵזוֹר.
"נָתָן, אַתָּה בַּחַיִּים!" הַמְּנַהֵל הִבְחִין בּוֹ וְרָץ לְעֶבְרוֹ, וְאָז הֶעֱנִיק לוֹ חִבּוּק חַם, "יֵשׁ לְךָ נֵס גָּדוֹל שֶׁלֹּא הָיִיתָ כָּאן!" הוּא הִפְתִּיעַ אֶת נָתָן, "הָיְתָה תַּקָּלָה בָּאֲבָנִים שֶׁהַמָּנוֹף הֵרִים, וְהֵן קָרְסוּ לְמַטָּה בִּמְהִירוּת, אֲנִי לֹא רוֹצֶה אֲפִלּוּ לְדַמְיֵן מָה הָיָה קוֹרֶה אִם הָיִיתָ עוֹמֵד שָׁם לְמַטָּה!" נָתָן הֶחֱוִיר. הוּא הֵבִין הֵיטֵב שֶׁאִם הָיָה מַגִּיעַ בַּזְּמַן וּמַתְחִיל לַעֲבֹד, הַפְּצִיעָה לֹא הָיְתָה מִסְתַּכֶּמֶת בְּיָד שְׁבוּרָה, אִם בִּכְלָל.
בַּעַל הַתַּנְיָא כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ – "אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, וְהַכֹּל טוֹב…" כִּי בֶּאֱמֶת ה' לֹא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רַע לַבָּנִים שֶׁלּוֹ, אֲנַחְנוּ, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל טוֹב, אֶלָּא שֶׁלֹּא תָּמִיד רוֹאִים אֶת הַטּוֹב, וַאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים וּמְקַוִּים לִרְאוֹת בְּגָלוּי אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּכָל דָּבָר.
