יש ליהודים רבים שהגיעו מאותה מדינת מוצא מנהג כשהם נפגשים לראשונה, לחפש אם יש ביניהם קרבת משפחה, אפילו רחוקה. כשהם לא מוצאים הם אומרים זה לזה: "אבל מה שבטוח, זה שסבתא שלי וסבתא שלך תלו את הכביסה שלהם תחת אותה השמש".
האמת היא שהקרבה שלנו זה לזה היא הרבה יותר מכך. אנחנו כולנו נושמים את אותו אוויר. וזו ממש לא בדיחה. כי את האוויר שנשפו מתוכם תושבי ניו זילנד לפני כמה ימים, נושמים אולי היום תושבי קליפורניה, ובעוד כמה ימים ינשמו אותו תושבי פלורידה. האוויר הזה חוצה יבשות וימים וכולנו חולקים את אותם חלקיקי אוויר ומעבירים אותם הלאה.
אנחנו מחוברים מאוד זה לזה. וזו רק דוגמה אחת מתוך אין סוף דוגמאות.
*
בסופו של דבר, עם כל המורכבות שבדבר ואין־ספור הפרטים, העולם הוא עולם אחד, והמציאות שלנו היא מציאות אחת מחוברת. קשה לנו אולי לראות את זה כך ובוודאי להרגיש את זה, אבל ככל שנעמיק להתבונן נגלה שגם במציאות הגשמית הפיזית זה ממש כך, ותוך כך נוכל ללמוד על המציאות הרוחנית שעליה לימדו אותנו חכמינו שהכול בה אחד.
ומתוך כך תתעצם בנו ההבנה שכאשר אנחנו פוגעים חלילה באדם אחר, אנחנו בעצם פוגעים בעצמנו, כי כולנו רקמה אנושית אחת.
חלק מתהליך הגאולה שאנחנו כל כך מייחלים לה, הוא ההבנה הזו שכולנו אחד ועלינו ללמוד לחיות בשלום ובאהבה כדי לזכות לחיים טובים ושלמים.
