"מעולם לא חשבתי שאעבור בעיון על המדור הזה בעיתון", נאנח אליוט. "תמיד חשבתי שמודעות ה'דרושים' נמצאות שם בשביל אחרים…"
"אל תיקח את זה קשה", אמרה לו הלן אשתו, "כל אדם יכול למצוא את עצמו מובטל בשלב מסוים בחייו ולחפש עבודה". אליוט נאנח ודפדף לעמוד הבא.
"אולי תמצא עבודה מעניינת יותר מהעבודה הקודמת שלך. אני זוכר שדי השתעממת מהעבודה מול מחשב", אמר ג'ים בנו הבכור.
אליוט חייך בחמימות כלפי בני משפחתו התומכים, וכעבור שניות אחדות שב להתעמק במודעות השונות.
"הנה משהו מעניין", אמר פתאום, "לעסק מתפתח דרוש איש מכירות רציני. תנאים טובים, שכר מעולה, למתאימים בלבד", הקריא את המודעה בהטעמה.
"אבא, אם השכר מעולה –מבחינתי אתה מתאים בהחלט!" אמר ג'ים וצחק מהבדיחה של עצמו.
"אתקשר ואברר פרטים", החליט לבסוף אליוט, "אין לי מה להפסיד".
להפתעתו של אליוט בשיחת הטלפון לא נשאל על עבודותיו הקודמות או על ניסיונו בתחום המכירות, נשאלו שאלות שכלל לא התאימו לתוכן המודעה ועסקו בנושאים אישיים, כמו בתי הספר שבהם לומדים ילדיו, וכמה היה מעוניין להרוויח בחודש על מנת לחיות בצורה מאוזנת ללא דאגות. בסוף השיחה נאמר לו כי 'תנאי הפתיחה' שלו אינם מתאימים לאנשי המכירות שהם מחפשים, ואין טעם להיפגש לריאיון.
כעבור יומיים, בשעות הבוקר המאוחרות, נשמעה דפיקה על הדלת. אליוט, שהיה לבדו בבית, פתח את הדלת. על הסף עמד אדם מכובד לבוש חליפה יוקרתית ובידו הימנית מזוודה. "שלום אליוט", אמר האיש ונכנס פנימה ללא הזמנה מצידו של אליוט, "אתה מחפש פרנסה, נכון?" אליוט נראה המום לנוכח המתרחש, והאיש המשיך בנאומו מבלי להתייחס לכך. "אני איש מכירות המתמחה באיתור מסמכים היסטוריים עתיקים ובארגון מכירות פומביות. לפני יומיים נודע לי כי קרוב משפחה שלי חולה מאוד, ועליי לטוס לחו"ל לתקופה לא ידועה כדי לשהות לצידו. החלטתי למכור במחירי עלות כמה פרטים היסטוריים יקרים. לצערי אין לי הזמן הדרוש כדי לארגן מכירה פומבית עבורם…"
"איך הגעת אליי?" שאל אליוט בחשדנות.
"קיבלתי את מספרך מחברה שהצעת לה את שירותיך כאיש מכירות. בטח לא היית מציע את עצמך אילולא היית טוב במכירות, ואתה עושה רושם של אדם אמין ומוכשר שאפשר לסמוך עליו". אליוט ידע שהזדמנות כזאת לא תחזור על עצמה, אבל רצה לראות קודם את הסחורה וביקש כמה ימים לחשוב על הנושא. "יש לך זמן עד הלילה בשעה 21:00, אחרי זה אחפש מישהו אחר. אין לי זמן ואני ממהר מאוד!"
"אני לא מאמינה שאתה מאמין לדבר כזה!" אמרה הלן כשישבו כל בני המשפחה אחר הצהריים בסלון הבית.
"את לא מבינה אילו אוצרות האיש הזה הצליח להשיג", הסביר לה אליוט בהתלהבות בלתי מוסתרת, "יש באוסף הזה מכתב מקורי משנת 1498, ובו מתאר ספן ספרדי את ההתארגנות לקראת יציאת קבוצת המהגרים הספרדית הראשונה לאמריקה, אותה גילה קולומבוס 6 שנים קודם לכן, איור של ארמון ורסאי שצויר על ידי לואי ה-14 בעצמו ועוד. זה פשוט אוצר בלום!"
"וכמה כסף יעלה לנו כל האוצר הזה?" שאלה בדאגה.
"הוא ממהר מאוד, ולכן הוא מוכן למכור לנו את הכול בשישים אלף דולר. זו עסקה ששווה מיליונים! כדאי שניקח הלוואה לצורך קניית האוסף, ובתוך כמה ימים ייפתרו כל בעיותינו הכלכליות".
נראה כי דבריו הצליחו לעמעם קצת את ספקותיה של הלן. הוא שמע גם את דעתו החיובית של ג'ים, וכבר ידע כיצד לנהוג. הוא לקח את מכשיר הטלפון והתקשר אל האיש בחזרה.
"אני שמח לשמוע שהחלטת לקבל את ההצעה שלי", אמר בשמחה הקול מהעבר השני, "אני שמח שהאוסף הנדיר שלי יגיע לידיים טובות. אהיה אצלך בבית בשעה 20:00".
ב19:50 נשמעה הדפיקה על הדלת, אלא שכעבור שתי דקות כבר הובל האיש אל עבר הכביש כשהוא כבול באזיקים לניידת שחיכתה ברחוב הסמוך כדי למנוע חשדות. "תודה רבה שפנית אלינו", אמר קצין המשטרה לאליוט, "מדובר בזייפן מוכשר שאנו מנסים כבר כמה חודשים לעלות על עקבותיו. איך זיהית שמדובר ברמאות?"
"בתחילה לא קלטתי", אמר אליוט בגאווה, "אבל כאשר בני הגדול ג'ים שמע את תוכנו של האוצר ההיסטורי, הוא אמר שלא ייתכן שקיים מכתב משנת 1498 אשר מדבר על אמריקה. כיוון שבשנים הראשונות לאחר שהתגלתה על ידי קולומבוס, היו בטוחים שזאת הודו. רק בשנת 1501 הבינו שמדובר ביבשת חדשה, שכונתה מאוחר יותר בשם אמריקה. וכמובן, תודה רבה למורה להיסטוריה שחסך לנו 60,000 דולר…"
*
בחג השבועות אנחנו מסיימים את ספירת העומר – זמן ההכנה לקבלת התורה לאחר יציאת מצרים ומהווה את 'הוראות היצרן' לתורת האלוקים שקיבלנו בהר סיני. אם נדע לשים לב לפרטים הקטנים שיש בחוכמת החיים האלוקית הטמונה בתורה, נדע לנצל את חיינו בצורה הטובה ביותר.
