אדי עבד בערוץ החדשות ככתב שולי שכתבותיו שודרו תמיד בדקות האחרונות של מהדורות החדשות ותמיד הרגיש שהקריירה שלו 'תקועה' ולא ממריאה לשום מקום, ולכן הוא מאד הופתע כשקיבל טלפון ממנהל הערוץ. וכששמע את מה שהיה בפיו, הוא כבר היה ממש נרגש. "אתה מציע לי להחליף את ארנולד הכתב הראשי ולראיין את המושל?!".
"כן", ענה המנהל, "ארנולד חולה בביתו ומחר מתקיים הריאיון. זה ריאיון קטן, המושל הקציב לנו רבע שעה והתחייבנו כי נעסוק אך ורק בתכנית הכלכלית החדשה, אך זה עדיין ריאיון חשוב שיפתח מהדורה, השאלות נמצאות אצלך במייל. בהצלחה!".
למחרת בשעות אחר הצהריים מצא עצמו אדי יושב במשרד המושל ומחבר מיקרופון לדש חליפתו של האיש החזק במדינה, אותו הוא פוגש כעת לראשונה פנים אל פנים. ובטרם הוא התחיל היה עליו לוודא שמכשיר ההקלטה קולט את השדר. "אני מתחיל להקליט", אמר אדי בטון רב רושם. "רגע אחד!", אמר המושל בחיוך, "תן לי לסיים את הקפה". באותו הרגע נפתחה דלת המשרד וראש הציץ פנימה. "סליחה אדוני המושל, אני צריך אותך לדקה אחת!".
"סלח לי", אמר המושל ויצא מהמשרד. כשחזר, התיישב על כסאו, לקח לגימה אחרונה מהקפה שכבר הספיק להתקרר והריאיון התחיל.
בדרכו אל משרדי הערוץ רצה כבר אדי לשמוע כיצד יצא הריאיון. הוא הפעיל את המצלמה והאזין לדברים תוך כדי הנהיגה. ההקלטה החלה כשהמושל מבקש לסיים את הקפה ואז יוצא לרגע. ואז… אדי הבין בהתרגשות שהמכשיר הקליט גם את הדברים שנאמרו מחוץ למשרד. "תראה את ההודעה שיצאה לתקשורת", נשמע קול בלתי מזוהה. "אני לא מאמין", נשמע בבירור קולו של המושל בכבודו ובעצמו, "שר החוץ הזה כזה חסר שכל! למה אני ממשיך לשתף איתו פעולה?! טוב, אני אטפל בזה מאוחר יותר ובינתיים נתפלל שהוא יסיים את תפקידו כמה שיותר מהר לטובת המדינה כולה".
אדי הנסער לא הצליח להתרכז בנהיגה וירד לשוליים על מנת להירגע ולעכל את הדברים ששמע. יש לו ביד חומר נפץ פוליטי! המושל מדבר בצורה בוטה כל-כך על שר החוץ של המדינה, כאשר שניהם חברים באותה המפלגה. פרסום הדברים עשוי להביא לפיצוץ בין השניים ואפילו לבחירות מחודשות בתוך המפלגה הרפובליקנית. והכל יתחיל מהסקופ הבלעדי שלו – של אדי – הכתב שיעשה את השם של חייו וייכנס סופסוף לשורה הראשונה של הכתבים הפוליטיים של ארה"ב!
"רגע אחד!", חשב פתאום בזעזוע, "אולי המנהל יחשוב כי הסקופ הזה גדול עליי וירצה שאעביר אותו לארנולד?… וכרגיל, אני אשאר בשוליים…".
בתור התחלה אדי שלח לעצמו עותק של ההקלטה המלאה ולאחר מכן מחק את הדקה הראשונה של הריאיון. עכשיו, איש מלבדו לא ידע על הדברים שהוקלטו ויהיה לו את הזמן לחשוב מה לעשות וכיצד להתנהל, באותו הערב שודר הריאיון ואדי אף השתתף בפאנל באולפן. הוא כמובן לא אמר דבר על ההקלטה הסודית. אבל למחרת בבוקר, היום החופשי של אדי, הוא נפגש כבכל שבוע עם בראיין ופיט ידידיו הטובים בחדר הכושר. לאחר שהבטיחו כי לא יספרו לאיש, הוא שיתף אותם במה שקרה. ושניהם היו המומים.
"אני חושב שאתה צריך ללכת לעורך ולהגיד לו שיש לך ביד חומר נפץ פוליטי אבל אתה תספר לו אודותיו רק אם יתחייב שאתה תהיה חתום על הפרסום. במידה והוא יסרב – תוכל להציע את הדבר לערוץ מתחרה!" אמר פיט. "השתגעת?! לפרסם את זה?!", תמה בראיין, "לך למושל וספר לו על ההקלטה. תדרוש שבתמורה לשמירת ההקלטה בסוד יבקש ממנהל הערוץ שאתה תהיה איש הקשר שלו במקום ארנולד ותהפוך לכתב הפוליטי הבכיר של הערוץ!".
"אני לא רוצה לבאס אתכם", אמר אדי, "אבל לדעתי פרסום הדברים בלי לברר עם המושל את העניין ובלי לתת לו אפשרות להגיב, זה לא מוסרי. אולי אני לא הבנתי אותו נכון? אני עוד עלול ליצור כאוס פוליטי בגלל עניין זניח שלא הבנתי אותו כשורה!".
לאחר לילה של מחשבות אדי קיבל את ההחלטה. כשפנה מוקדם בבוקר ללשכת המושל וביקש פגישה, הוא הופתע מהמהירות שבה נקבעה לו הפגישה. הוא תהה האם ייתכן והם ולוקחים בחשבון את האפשרות שהדברים הוקלטו. כשנכנס למשרד יצאו החוצה כל היועצים ושניהם נשארו לבד. אדי השמיע את ההקלטה, המושל נתן בו מבט חמור סבר ושאל בצורה ישירה: "מה אתה רוצה ממני?".
"אני לא 'אסחט' אותך, אם מכך חששת, מבחינתי אני רק רוצה לפרסם את הדברים ולהפוך לכתב בכיר. אך בטרם אגלגל את כדור השלג הלאה – ברצוני לתת לך אפשרות להגיב קודם לכן!".
המושל חייך ואמר: "ידעתי שהדברים מוקלטים, לכן גם דאגתי שיצלמו את השיחה שהייתה לי בחוץ ובצילום רואים כי היועץ הדיפלומטי מראה לי הודעה שבה שר החוץ של מקסיקו תוקף את מדיניות ההגירה שלנו. אני דברתי עליו, לא על שר החוץ שלנו והדברים מתועדים כמובן".
"אז אם הייתי מפרסם את ההקלטה…" החל לומר אדי, "היית עושה לעצמך בושות", סיים המושל את המשפט.
אדי ההמום הביט במושל בפה פעור. "אז אין לי שום סקופ ושום קידום בקריירה…", הוא מלמל. "לא מדויק", אמר המושל בדרמטיות. "אני מחפש מישהו לתפקיד ראש צוות התקשורת של משרדי ומנהל הערוץ שלך המליץ עליך. ביקשתי כי יעזור לי להמציא תרגיל בעזרתו נבחן את יושרך. ארנולד לא באמת היה חולה. הכל היה תרגיל. ובזכות בחירתך המוסרית הנכונה אני שמח להציע לך קידום משמעותי בקריירה…".
פעמים רבות עלינו לבחור בין התנהגות טובה וראויה לבין התנהגות שאיננה כזאת. הפרשה מלמדת אותנו שגם אם במבט ראשון הבחירה הפחות טובה נראית לנו כיותר משתלמת, בסופו של דבר הבחירה הזאת יכולה לגבות מאיתנו מחיר כבד, ודווקא הבחירה הטובה יותר היא זאת שתביא לנו ברכה מרובה.
