הדייג המקומי

"מתאים לך שנצא היום לשחק?" שאל עידו, אבל רן שוב הביט לעברו במבט המוכר :"שוב שכחת?! היום יום רביעי!" חזר על המשפט שנשמע בכל שבוע מחדש. "תגיד, רן, אתה לא יכול פעם אחת לוותר על ההליכה לדיג?". רן נתן בו מבט מזועזע ואמר בנחרצות: "בימי שני ורביעי אני הולך לדוג, נקודה. אני מתפרנס מזה. אני לא יכול לפספס כי יש אנשים ש… בוא נגיד שיהיו כאלה שיפסיקו לבוא אם… אני לא יכול להסביר. בקיצור –לא!"

הסקרנות של עידו כבר הגיעה לשיא. "אז אולי תסכים, לשם שינוי, שאצטרף אליך פעם אחת לדיג? אתה תמיד מסרב אבל אני רואה שזה כל-כך חשוב לך אז כחבר טוב שלך אשמח לבוא פעם אחת ולחוות איתך את החוויה". רן שתק במשך דקה שלמה ולבסוף שאל: "ואתה מתחייב לי שלא משנה מה אתה רואה – אתה לא מדבר על זה עם אף אחד אחר?" עידו הביט בו בפליאה: "מה כבר יכול להיות כזה סודי ב…" – "אתה מתחייב או לא?!" קטע רן את דבריו בכעס. "מתחייב!" אמר עידו ולחץ את ידו של רן.

אחר הצהריים הם נפגשו ליד בניין משרדים גדול באחת מהשכונות הפחות סימפטיות בעיר. עידו הסתכל סביב על הנוף העירוני ולא הבין מה קורה: "לא אמורים ללכת למקום עם מים כדי לדוג?! יש פה רק בניינים וכבישים!". רן חייך במתק שפתיים ואמר: "אם אתה רוצה לדוג דגים – אתה צריך מקור מים. אבל זה לא מה שבאנו לדוג היום!" הבעת פליאה עלתה על פניו של עידו: "למה אתה מתכוון?", שאל עידו ודאגה קלה החלה מבצבצת במוחו: "מה אתה בדיוק הולך לדוג?". רן עטה ארשת פנים ממתיקת סוד ואמר בחיוך: "אני דג אנשים!"

רן הוציא מכיסו כרטיס הגרלה צבעוני עליו היה כתוב מספר סידורי. מאחורה נכתבה הכתובת בה תתקיים ההגרלה. "תראה!" החל רן בהסבר: "ההגרלה בעוד שעתיים. מי שימצא את הכרטיס הזה בטוח יבוא בתקווה שיזכה בסכום שכתוב פה למטה – 10,000 ש"ח. אף אחד לא יחמיץ הזדמנות לזכות בסכום שכזה בחינם עם כרטיס שמצא במקרה!" רן שמט את הכרטיס על המדרכה של אחד הרחובות הצדדים ולקח את עידו להתחבא עמו בנקודת תצפית נוחה ונסתרת לא רחוק משם. כעבור שתי דקות גבר כבן 30 בחליפה דהויה בצבע תכלת חלף על פני הכרטיס ומיד ראה את הצבעים הבולטים. הוא הרים את הכרטיס, הביט בשעונו, חייך בשביעות רצון והכניס את הכרטיס לכיסו. "בזה הרגע", הסביר רן לעידו, "הדג בלע את הפיתיון. הוא יהיה שם!"

באותה הדרך פיזר רן ברחובות הסמוכים למעלה מ-50 כרטיסים. עידו היה קצת מבוהל ממעשיו של רן ושאל אותו בזהירות: "תגיד, זה חוקי כל העניין של ההגרלה הזאת?" אבל רן חייך ואמר: "אם זה היה חוקי, הייתי משביע אותך שלא לספר על זה לאף אחד?! ברור שזה לא חוקי. אבל תאמין לי, בשביל סכומי הכסף שאני מרוויח – גם מפכ"ל המשטרה היה עובר על החוק…" רן צחק והיה מרוצה מעצמו אך עידו הרגיש יותר ויותר נבוך ממעשיו של חברו.

כשהגיעו לקראת ההגרלה למקום המיועד, ראה עידו כי מדובר באולם גדול ונטוש בעל סלי כדורסל רעועים ופרקט הרוס וישן. לאט-לאט הגיעו למקום עוד ועוד אנשים עד שהיו כמה מאות, חלקם החזיקו כרטיסי הגרלה שכבר מצאו או רכשו מראש ואחרים קנו כרטיסים אצל נער צעיר שישב בכניסה. "אלו אנשים שדגתי בחודשים קודמים", הסביר רן לעידו: "ברגע שמתמכרים להגרלות – קשה להפסיק. זו הסיבה שאינני יכול להחמיץ הגרלה, אני פוחד שמישהו מהקבועים יפסיק לבוא. ועכשיו, בוא נרוויח עוד קצת כסף!"

רן החל לעבור בין האנשים כשהוא מתחיל מהחדשים שרק היום מצאו כרטיס ובאו. הוא ניגש אל האיש בעל חליפת התכלת ושאל אותו: "תגיד, אדוני, איך קוראים לך?". "הלל", השיב האיש. "הלל!" אמר רן בטון של איש מכירות מיומן, "הכרטיס שלך יכול להביא לך זכייה ב-10,000 ש"ח. היית רוצה להוסיף עוד 200 שקלים ובכך להבטיח שאם הכרטיס שלך יזכה – סכום הזכייה יוכפל ל-20,000? תחשוב עד כמה זה משתלם!" האיש התלבט והתחבט אך בסופו של דבר הוציא את הארנק ושילם. כך שכנע רן עוד כמה וכמה אנשים להוסיף לכספי ההגרלה. "רק מהסכומים הנוספים האלה אני יכול לממן את הפרס הראשון, שלא לדבר על כל הרווח מעצם מכירת הכרטיסים", הסביר רן לעידו בשקט, "אני לא רוצה להשוויץ אך אני מקצוען אמיתי. התכנית שלי מסודרת, בנויה היטב ותמיד מצליחה!"

כעת נעמד רן על במה קטנה שהייתה במקום, סימן לכל הנוכחים להיות בשקט ופתח בנאום מלהיב שהשרה אווירה חגיגית ויצר אווירה של 'חשמל' באוויר. 'הוא באמת טוב בזה!' חשב בליבו עידו, 'חבל רק שהוא עבריין שבשביל כסף מוכן לעבור על החוק ועל הדרך גם לנצל אנשים תמימים ולמכור להם חלומות בתמורה לכסף לו הם זקוקים…'

מחשבותיו של עידו נקטעו כשהאיש עם החליפה התכולה שלף לפתע אקדח וכיוון אותו אל עבר רן. באותו הרגע הקיפו את רן עוד ארבעה אנשים ואחד מהם תפס בידיו ואזק אותן מאחורי גבו. עוד שניים מהנוכחים תפסו בנער שמכר את הכרטיסים בכניסה. והאיש בחליפה אמר בפשטות: "רן בלרמן, אתה עצור בחשד להלבנת הון, הפעלת הגרלות אסורות וניצול בני אדם. כל מה שתגיד החל מרגע זה עשוי לשמש נגדך בבית המשפט!"

פעמים רבות אנחנו מתכננים תכניות ולבסוף מגלים שהדברים אינם פועלים כפי שתכננו ותכניות רבות כושלות לבסוף. זאת מכיוון שיש בורא לעולם שמנהיג את העולם ומסובב אותו על פי תכניותיו האלוקיות. בפרשתנו מתברר כי למרות שלכאורה בני יעקב הגיעו למצרים בשל פועלם השלילי של אחי יוסף, יוסף עצמו איננו כועס ומסביר שהסיבה היא אחרת: "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית, מ"ה, ה'), כלומר יש כאן תכנית אלוקית גדולה יותר. עלינו לעשות את השתדלותנו בטוב אך לזכור כי הקב"ה הוא זה שבסופו של דבר מסובב את הכול.